ענווה ללא סיבה

הדפסה

"והאיש משה עניו מכל אדם"

הקב"ה מעיד על משה רבנו שהיה עניו מאוד מכל אדם. כינוי מופלג זה לא מצינו כמותו בכל המקרא על שום אדם אחר. דברים אלו נאמרו בעיצומה של פעילות עניפה של משה כמנהיג העם. ואף לאחר ששמע משה מפי הקב"ה ציון לשבח זהלא גבה ליבו ולא רמו עיניו.
אומר בעל ה"כתב סופר" שיש כמה סוגי ענווים.
יש אדם המקווה להגיע בדרך הענווה אל הכבוד. אותו אדם סבור שמעשי הענווה שלו יעשו רושם על הציבור וכך יעשה חשוב ומכובד בעיני רבים.
לעומתו יש אדם עניו לשם שמים. מעשיו נובעים מהמצווה שהורו לנו חכמים שראוי לאדם להיות עניו ושפל רוח. ומכיון שזו המצווה – כך הוא עושה.

משה היה עניו מסוג אחר. משה היה עניו לא שום טעם אלא שענותו נבעה מהכרה פנימית שאין אצלו דבר שראוי להתגאות בו. עניו אמיתי הוא עניו ללא שום סיבה חיצונית של כבוד או סיבה תורנית של ציות לדברי חכמים, אלא ענווה שנובעת מתוך הלב עצמו, ובעצם אין דבר שראוי להתגאות עליו.

(ע"פ אסף רז)