“אתה שומע?”

אנשים נוטים לחשוב ששמיעה היא פעולה פסיבית, לשבת ולהקשיב. לפעמים זה עובר ליד האוזן, לפעמים נכנס משהו פנימה. אך הקשבה אמיתית היא פעולה אקטיבית. “הקשבה פעילה” היא פעולה שדורשת מאמץ, ריכוז, נכונות ועוד ..

“שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ-לֹהים עִמָּךְ”

אם יתרו כבר הלך לדרכו בספר שמות, כיצד אנו מוצאים בספר במדבר שמשה עדיין מנסה ממנו להימנע מצעד שכזה?
על דרך הפשט, יתכן היה להסביר את העניין בכך שהתורה מבקשת לחבר את קצוות העלילה, ולהמשיך מהנקודה בה היא עזבה אותה. אמנם, על פי דרך זו נצטרך לבאר מדוע הדיאלוג עם יתרו מהווה יריית הפתיחה לסיפורי התלונות המתוארים אחריו. לשם כך, עלינו להתמקד בהיבט אחר במהלך התפתחותו של עם ישראל.

הפסיכולוגיה של הקנאה

מאחר והתורה פירטה את סוגי החימוד – מבית ועד רכוש נייד – מדוע סיימה במילים ” וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶך”? הלא העיקרון ברור ומובן היטב מהפירוט הכתוב עד כה.

עשרת הדברות

במקרא, אנו מכירים את שני סוגים הניסוחים: ניסוח מנומק לצד ניסוח מצווה. לשבע מצוות בני נח מצרפת התורה טעמים: “שופך דם האדם – באדם דמו ישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם”. לעומת זאת, בעשרת הדיברות הניסוח הוא מוחלט: “לא תרצח”.

“שמעו ותחי נפשכם”

השמיעה – הכח להקשיב לדבר ה’, להטות אוזן ולפתוח את הלב לאמירות ודרישות המצויות מחוץ לעולמו הפרטי של האדם – היא המפתח לרפואה כללית.

בית המקדש ובית המדרש

מדוע עם ישראל אינו יכול לחיות בחוויה רוחנית ובמתח גבוה למשך זמן רב? ככל אדם, גם אצל עם ישראל עלול להתפתח עם הזמן זלזול בחוויה המשמעותית הזו. כאשר אדם חווה חוויה כלשהי בתדירות גבוהה היא מאבדת את ערכה ומשמעותה עבורו. אי אפשר לערוך חתונה כל ערב, עם תזמורת וסעודת מלכים, ולא רק בגלל השאלה התקציבית.

מניעות בעבודת ה’

אחרי כל השנים במצרים, בתוך חיי סיר הבשר, באמת לא פשוט לקבל תורה. עד שסוף סוף אנו מחליטים לנסות לשדרג במעט את מצבנו הרוחני, ואף מצהירים “נעשה ונשמע!” – פתאום עולם הקדושה נראה מפחיד, בוער באש עד לב השמיים, ובעיקר – מאוד מאוד מעורפל…

עבדי ה’

איך יעלה על הדעת שהבקשה מפרעה לאפשר לישראל לזבוח במדבר ולחזור לאחר שלושה ימים הייתה רצינית? מה היה קורה אילו פרעה היה מקבל את ההצעה הזו, ולא מקשה את לבו? האם היינו חוזרים למצרים?

כפיה בקבלת התורה

הקבלה אומרת לנו שאין כפיה ברוחניות. אי אפשר להכריח בן אדם להיות רוחני. אי אפשר להכריח אף אחד לקבל על עצמו עול תורה ומצוות ויש לזה שורשים רוחניים עמוקים. בכל זאת, אנו קוראים במדרש, “עמדו ישראל בהר סיני ערוכים, האנשים לבד והנשים לבד. באותה שעה נתלש הר סיני וניצב בשמי מרום. כפה הקב”ה הר כגיגית על ישראל, ואמר: אם מקבלין אתם עליכם את התורה – מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם, באותה שעה געו כולם ושפכו ליבם כמים בתשובה, ואמרו: כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע!” (בבלי, ע”ז).
מה פשר הכפייה הזאת, איום בחיים ומוות? למדנו שאין רע יורד מלמעלה, אז על מה מדובר פה?

סוס ורכבו רמה בים

ותקח מירים הנביאה אחות אהרון את התוף. ותען להם מירים שירו לה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים  ולכורה קשה ותען להם מירים משמע שהיא באה לענות להם על קושיה של הנשים ואם כן מה היה קשה לנשים שאל

"שמע בקולי איעצך" – תבונת מקבל העצה

וכי היה צורך למשה ביתרו כדי להבין שהוא לא יוכל לבדו לשפוט את כל העם? וכי משה לא יכול היה להגיע למסקנה בצורך זה בכוחות עצמו?

מקומה של פרשת יתרו

מדוע התורה מספרת על בואו של יתרו דווקא כאן?
הרי ההמשך הטבעי של יציאת מצרים הוא מעמד הר סיני ופרשת בואו של יתרו נראית שולית וקוטעת את הרצף. תמיהה זו גדולה במיוחד לפי הדעה במכילתא שיתרו בא רק לאחר מעמד הר סיני…

שילוב סוגי המצוות בקיום היהדות

על הקשר שבין צדק לבין מצוות שאינן ניתנות להבנה – הרב עמיטל זצ”ל

"כל הנוגע בהר מות יומת" (יט, יב)

דבר נפלא אומר החפץ חיים על פסוק זה: ומה ההר שאין בו דעת ואיננו מרגיש כלום, מכל מקום נתקדש ע"י קבלת תורה, עד כדי כך שהוזהרו כל ישראל מנגוע בקצהו, קל וחומר למי שנוגע ופוגע בכבודו של תלמיד חכם שלמד

יעוץ וענווה

בתחילת פרשת יתרו, מגיע אורח למחנה ישראל, יתרו, ומתחיל לחלק עצות כיצד לנהל מערכת משפט – "ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך.. עתה שמע בקלי איעצך.. ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים

דבר תורה לפרשת יתרו

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה" (י"ח, א’) רש"י: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יש לשאול, והרי מתן תורה עולה על כולם, ומדוע לא מזכיר רש"י ששמע יתרו על מתן תורה? וכן צריך להבין, מדוע להלן