יעוץ וענווה
בתחילת פרשת יתרו, מגיע אורח למחנה ישראל, יתרו, ומתחיל לחלק עצות כיצד לנהל מערכת משפט – "ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך.. עתה שמע בקלי איעצך.. ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" (שמות יח). על אף חכמתו הנשגבה של משה רבנו, שבגללה זכה לקבל את התורה שבה כמוס חכמתו העליונה של הבורא, האזין לעצתו של יתרו ויישמה בפועל.
בהסכמת משה לקבל ייעוץ מגורם זר [=גר] שהחליט להסתפח לעם ישראל, מתגלה ענוותנותו המיוחדת של משה – "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" (במדבר יב). הענו אינו מחשיב עצמו כחכם ומבריק יותר מאחרים; חש שווה בין שווים, ומתוך כך ליבו פתוח לשמוע את הצעותיהם של אחרים.
המסילת ישרים [פרק כב] מדבר על שני רבדים של מידת הענוה – רובד מחשבתי ורובד המעשי. בפרשה זו, משה רבנו לא רק חושב על עצמו במונחים של ענוה, אלא גם פועל ומנהל את חייו הלכה למעשה לפי הנורמות של מידת הענוה, ומוכן לשנות מן היסוד את סדרי המשפט שהנהיג, בעקבות עצתו של אחר.
לו היינו עורכים סקר, מי ראוי לתואר 'חכם' – הרב או התלמיד; המלמד או הלומד, מרבית האנשים היו עונים, שזה שמסוגל ללמד ולהחכים את האחרים הוא ראוי לתואר זה.
המשנה באבות, מגדירה הגדרה מהפכנית "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות ד). לא המלמד קרוי 'חכם' אלא דווקא ה'לומד' מאחרים קרוי 'חכם'. היכולת להחכים ולהתקדם בהשגות החכמה היא רק ע"י הקשבה לרעיונותיהם של אחרים [רבנים, חברים, ספרים]. הגאוה מביאה לכסילות ולטיפשות. הגאה יחשוב שהוא לא צריך ללמוד מאף אחד, והוא יסתדר בכוחות עצמו, ובסופו של דבר ייכשל וימעד.
אנשים רבים שקועים וכלואים בבוץ של בעיותיהם ומתקשים לראות בעצמם את האור שבקצה המנהרה. עלינו לזכור תמיד ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה) – אסיר אינו יכול לחלץ עצמו מהכלא, וזקוק הוא למישהו זר שיפתח למענו את הדלת מבחוץ.
'דאגה בלב איש – ישיחנה' (משלי יב), רש"י שם מביא את אחד הפירושים 'ישחינה לאחרים'. שלמה המלך ממליץ, שאם יש לאדם בעיה המציקה לו, שלא ינסה לפתורה בכוחות עצמו בלבד, אלא ייעזר בתבונתם של אחרים, ע"י שיחה לבבית איתם.
מסר זה מודגש במשנה המפורסמת במסכת אבות "אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני'. מצד אחד, אסור לו לאדם להסתמך רק על אחרים, שהם יפתרו לו את לבטיו; ומצד שני אסור לו להסתמך רק על עצמו, ולא להקשיב לעצתם של אחרים – "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב).
מה חוסם אנשים רבים מלהתייעץ? מידת הגאווה ההורסת כל חלקה טובה. כידוע, שורש כל המידות הרעות הינה הגאווה. התורה מחנכת אותנו, לברוח מהגאווה כמו מאש – "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז). השקפת עולמו של הגאוותן היא, שייעוץ מעיד על חולשתו, שהרי אין הוא מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו. בפרשה זו, רואים, שכך טבעו של עולם – כל אדם חייב להיעזר ולהיתמך באחרים, ואפילו משה רבנו היה זקוק לשמוע את עצתו של יתרו.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)