המעביר על המידות

הגמרא בר”ה (יז.) אומרת ” אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע”
המעביר על מידותיו מסביר רש”י שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו לכן גם מדת הדין לא מדקדקת אחריו, עוד ענין בהקשר לזה אנו מוצאים במשנה בפרקי אבות (פרק ב משנה יג) “הם אמרו שלושה שלושה דברים:  רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך…” מסביר הברטנורא במקום (ד”ה “יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך”) מתי כבוד חברך יהיה חביב עליך כמו שלך מתי שלא תהא נוח לכעוס דהיינו מתי שאדם מעביר על מידותיו ולא מקפיד כל כך ממילא הוא לא מזלזל בחברו ומתוך כך כבוד חברו חביב עליו כשלו, (דרך אגב מעיר כאן ר’ אריה לוין על המילים “ואל תהי נוח לכעוס” לכאורה היה צריך לכתוב “אל תכעוס” מה זה “ואל תהי נוח לכעוס”? ומתרץ ר’ אריה שהרי טבע בנ”א להיות נמשכים אחר הכעס ולכן אמרה המשנה אף אם  לפעמים צריך אתה על כרחך לכעוס לכל הפחות אל תהי נוח לכעוס שאם תרצה לכעוס על איזה משהו בדוק טוב לפני שאתה כועס אם ראוי שתכעס ואם לאו)

הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק ב  ה”יד) פוסק בענין זה “לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור.  וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון.  אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא “ועברתו שמרה נצח” (עמוס א,יא); וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו לישראל, “והגבעונים לא מבני ישראל המה” (שמואל ב בא, ב)”

מכל המקורות הנ”ל רואים את חשיבות הענין של להעביר על המידות יהי רצון שנצליח לקיים זאת !