שמעתי מאברך יקר שאפשר ללמוד על חומרת לשון הרע בק"ו מחטא המרגלים, שאם נענשו בחומרה על שהוציאו דיבת הארץ רעה על שאמרו לשון הרע על צומח ודומם, ועל כלל ישראל נגזרה גזירה קשה שלא יזכו להיכנס לארץ המובטחת זולת יהושע בן-נון וכלב בן-יפנה וימותו במדבר על כך שקיבלו את דברי לשון הרע על ארץ ישראל
מקום הכי גבוה שיהודי עומד בו במהלך היום, אל מול עולם אצילות, בסיום תפילת שמונה עשרה, רגע לפני שאנחנו יוצאים מלפני המלך, אנו מוסיפים עוד בקשה קטנה, "אלקי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה...", להראות כמה חשובה הזהירות בענין שמירת הלשון, שאנו מוסיפים אותה בשיאה של תפילה.
זו היתה שליחות מודיעינית לגיטימית, המקובלת על כל צבא, העומד בפני משימות כיבוש. אולם, החטא היה כרוך בעקבי מרגלי המדבר. חטא, שהוליד את המשבר הגדול, שגרם למות כל הדור ההוא, לנדודים במשך ארבעים שנה ולתוצאות, שעוד ניכרו שנים רבות לאחר מכן.
רש"י הקדוש כותב בתחילת הפרשה (בשם מדרש תנחומא): "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". ומבואר שאילו היו מתבוננים בעונש שקיבלה מרים על הלשון הרע שדבריה על משה אחיה, היו בודאי מכירים כמה חמור חטא 'לשון הרע' והיו לוקחים ממנה מוסר שלא לדבר
ידוע שחטאם העיקרי של המרגלים היה לשון הרע שהוציאו על ארץ ישראל. עם זאת, הרבה פירושים מנסים להסביר מה גרם להם להגיע לידי החטא הזה, ואיך הצליחו לסחוף את העם אחריהם. ה"חפץ חיים", ה"מומחה" לענייני לשון הרע, מנסה להסביר בספרו את מהות מה שהביא אותם להתנהג כמו שהתנהגו ונותר הסבר מעניין על המניעים שלהם, שגם