למען דעת צדקות ה'

השבוע נקרא בתורה בפרשת השבוע את פרשת בלק, שנצטווינו עליה בדברי הנביאים לזכור אותה תמיד, וכמו שאומרים בפסוק שבהפטרה: “עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה’ ”.
הנביא מגלה לנו כאן שעם ישראל היו בסכנה גדולה מאד, אילו ח”ו היתה מצליחה עצת בלק ובלעם, ואף שאינו מובן לנו בדרך הטבע איך יתכן ששני רשעים כמו בלק ובלעם יצליחו להזיק בהבל פיהם לעם ישראל הקדוש והנעלה, אבל ככל שמתעמקים בפסוקי הפרשה, וכן ממה שראינו שאנשי העם של מואב נאסרו לעולם לבוא בקהל בגלל ששכרו עלינו את בלעם בן בעור לקלל אותנו, מבינים אנו שאכן עלול היה לבוא כתוצאה מעצת בלק ומחשבת בלעם, אסון גדול מאד לכלל-ישראל ה”י, וה’ יתברך הצילנו מפיהם ומידם.
אבל עדיין צריך לדעת, מדוע ציוו אותנו ה’ ע”י הנביא לזכור את פרשת בלק לדורות, ובמה שונה נס והצלה זו – יותר מהרבה נסים ומאורעות שקרו לעם ישראל, שהרי הרבה רווח והצלה לפניו, ולא נצטווינו בזכירה באופן תמידי רק בזכירת יציאת מצרים, ומה המיוחד בהצלה זו.
החסיד יעב”ץ בפירושו לאבות (פ”ה) עונה על כך וכותב: “אילו נשלמה עצת בלק ובלעם לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ואין בכל התורה דבר יורה על אהבת השי”ת על ישראל כזה, והוא דמיון לאיש השומע עצת רשעים יועצי רע על חבירו וחגר כלי מלחמתו כנגדם והצילו, ולכן אמר (מיכה ו) זכר נא מה יעץ בלק וגו’, שהיו ישראל לבטח ובלק ובלעם חורשים עליהם רע, והאשימם האלהים והפילם ממועצותיהם וברוב פשעיהם הדיחם, וכל זה שלא ע”י נביא שעמד בפרץ לפניו ולא ע”י תפלה שהתפללו ישראל, כי לא ידעו בכל אלה והוא לבדו ב”ה ידע את עצתם, ובאהבתו ובצדקתו הוא גאלם למען שמו, הוא אומרו למען דעת צדקות ה’:
לפי דברי החסיד יעב”ץ, החידוש המיוחד שהיה בפרשת בלק ובלעם הוא גילוי אהבת ה’ לעם ישראל באופן נפלא ביותר, שהרי בני ישראל לא ידעו כלל מהצרה שמתרגשת לבוא עליהם ולא פחדו ממנה כלל, וממילא לא התפללו על כך ולא הרבו בתחנונים לפני ה’, ועם כל זאת הקב”ה הצילם וסיכל את עצתם של בלק ובלעם הרשעים. ולכן ציוו הנביאים לזכור את פרשת בלק כל יום, שכל יהודי ויהודי צריך לזכור את אהבת ה’ וחמלתו, ולהאמין ולבטוח שעל אף שבכל עת ורגע יכולים להתרגש עליו צרות וגזירות קשות, הקב”ה מצילו ברחמיו המרובים אפילו בלא יגיעתו כלל, וכעין מה שאמרו חז”ל: “אין בעל הנס מכיר בניסו”.
בדומה לזה פירשו המפרשים את הפסוק בהלל: “הללו את ה’ כל גויים שבחוהו כל האומים – כי גבר עלינו חסדו”. ובפשוטו הוא תמוה, מדוע הגויים וכל האומות יהללו את ה’ בגלל החסדים שהוא עושה לעם ישראל. והתשובה לכך, כי פעמים רבות זוממים הגויים הרשעים לעשות צרות לכלל-ישראל, ולפעמים הם מתכננים תוכניות שכמעט באות לידי ביצוע, והקב”ה מפר את עצתם ומקלקל את מחשבתם, וכל התוכניות המרושעות מתבטלות לגמרי. ועם ישראל אינם יכולים להודות לה’ על כך, כי הם בכלל לא ידעו שהגויים רצו לעשות להם רע, לכן אומר דוד המלך בתהילים, שהגויים והאומות יהללו את ה’ כי הם אלה שיודעים ומכירים באמת את גודל חסדיו ורחמיו של הקב”ה לעם ישראל.