יוסף ונרקיסוס
שלוש טרגדיות עובר יוסף, כאשר כל אחת מורידה אותו לדיוטא תחתונה יותר. האם כל הטרגדיות הללו קורות בשל גורמים חיצונים? האם גם ליוסף חלק באסונות המתרגשים עליו?
וישב
נושאים בפרשה
"וירד יהודה"
מלך ישראל, כפי שאומרת הגמרא בתחילת הפרק השני של סנהדרין, גם הוא עומד למשפט ונידון כמו כולם. מעשיו של יהודה מלמדים אותנו שגם המלך צריך לתת דין וחשבון על מעשיו ולקחת אחריות על טעויות שיעשה. לעומת מלכי אומות העולם, מלך ישראל מחויב לחוק ולסדר כמו שאר העם. אסור למלך להרגיש מורם מהעם, אלא חובה עליו לתת דין וחשבון על החלטותיו.
המבחן לרוצה להיות מלך
חשבתי לומר בעה"י שכאשר יוסף הצדיק סיפר לאחיו את חלומו ממנו משתמע שימלוך עליהם, הם חשבו בתת מודע שלהם שמלך אמיתי הוא כזה שקודם כל מסוגל למשול ביצרו וללכת בדרך המל"ך (מח, לב, כבד), היינו להשליט את המח (נשמה, חכמה, בינה ודעת) על הלב (דיבור, נפש ורוח) ואת שניהם על הכבד (תאוות, דחפים ויצרים), ולצורך
פרשת וישב – לקחת אחריות
כולם מדברים על שינוי, אך מעטים מנסים לבצעו, ומתי מעט מצליחים. מדוע?
פשר החלומות, כבוד ואחריות
הכבוד חשוב כדי שתהיה יכולת הנהגה, על מנת שהמלך המנהיג יוכל להשפיע, אבל צריך להיזהר אתו. הכבוד איננו התכלית, הוא רק כלי שבעזרתו יהיה ניתן להוביל את העם לחוף מבטחים.
הנהגה ישרה והנהגה פתלתלה
מה עושה סיפור יהודה ותמר באמצע מאורעות יוסף?
מלוכה וענווה
אחי יוסף זועמים על חלום האלומות של יוסף, ופונים אליו בתמיהה "המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו". מה פשר כפילות זו? האבן עזרא מפרש, שהמושגים מלך ומושל שונים זה מזה; מלך מבטא שלטון ברצון ובהסכמת העם, ומושל מבטא שלטון בכוח ללא הסכמה ומינוי של העם. לאור זה, הגר"א טוען, שעיקר תמיהתם של האחים מכוון
תולדות עשו ותולדות יעקב
בסוף פרשת "וישלח" מנויים אלופי עשו. אנו מוצאים כי משפחות עשו, למרות שבאו מאמהות שונות, חיו באחדות ובהרמוניה. ולא בכדי, נאמר ליעקב (בתחילת הפרשה הקודמת) כי "הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", כאשר "עמו" יעיד כי ארבע מאות ראשי הגייסות של עשו היו "בלב אחד כאיש אחד". לעומת זאת, יעקב יודע ברוח הקודש, ונוכח
"רוגזו של יוסף"
על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו..." יש לשאול: והרי כבר מאמצע הפרשה הקודמת סופר על חזרתו של יעקב אבינו לארץ? לכן דרשו חכמים את הפסוק כתיאור מצבו הרוחני של יעקב, וכמובא ברש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף..." והדברים נראים תמוהים: מי צרה עינו בשלוותו של יעקב? ומה היא אותה שלווה