וישב

נושאים בפרשה

בראשיתוישב

"ונראה מה יהיו חלומותיו"

לדברי הרמב"ם, ההשגחה על הרחוקים ביותר מקרבת א-להים קרובה להשגחת ה' על בעלי החיים, להם אין השגחה פרטית אלא רק השגחה על המין. המשמעות שאדם נתון למקרים היא, לכאורה, שלא רק במקרה שאדם נרצח במזיד או בשוגג על ידי אדם אחר, הדבר אין נובע בהכרח מכך שהקדוש ברוך הוא החליט שקיצו של אדם זה הגיע. גם כאשר מישהו נפגע באסון טבע או במחלה, אין זה בהכרח מחמת החלטת הקדוש ברוך הוא לפגוע באדם מסוים אלא ניתן ליחס זאת למקריות, מכיוון שרוב בני האדם נתונים למקרים. האם האחים נהגו כפי שנהגו רק בשביל לוודא שיוסף אינו נתון למקרים אלא אכן מיועד לגדולות?

בראשיתוישב

מעמק חברון לעמק דותן – בעקבות יוסף ובעקבות המדרש

מסעו של יוסף מבית אביו ומעמק חברון לשכם ולדותן לראות את שלום אחיו מפגיש את הקורא עם שלושה מקומות חשובים באזור ההר, וכן עם משהו מחיי הרועים, שיירות הסוחרים וחיית השדה. הגיאוגרפיה ותמונות החיים שבעקבותיה הם לחם חוקם של שוחרי ה'ריאליה' המקראית, ובצדק עטו הללו על הסיפור בשמחה. אך המסע היה גם ראשיתו של תהליך היסטורי חשוב - גלות מצרים, והוא אף רצוף בבעיות מוסר כבדות משקל, ובשל כך הוא מעסיק מאד את חכמי המדרש הנוהגים לבחון אירועים בעיקר משתי נקודות מבט אלו - היסטורית ומוסרית. במאמר זה נעסוק מעט ביחס שבין שתי בחינות אלו - ה'ריאליסטית' והמדרשית - ובשאלה, האם קיימים ביניהן קשרים ונקודות מפגש או שמא הן דרכים מקבילות ללא כל נקודת מפגש.

בראשיתוישב

יוסף: מבית פוטיפר לבית האסורים

כשאנו באים לבחון את האירועים השונים שעברו על יוסף ממכירתו ועד לפגישתו המחודשת עם אביו, עומדת לנגד שאלה חשובה: האם יש משמעות לאירועים אלו בפני עצמם, או שמא כל אותם אירועים רק מכוונים לתכלית אחת מתוכננת מראש?

בראשיתוישב

"רוגזו של יוסף"

על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו..." יש לשאול: והרי כבר מאמצע הפרשה הקודמת סופר על חזרתו של יעקב אבינו לארץ? לכן דרשו חכמים את הפסוק כתיאור מצבו הרוחני של יעקב, וכמובא ברש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף..." והדברים נראים תמוהים: מי צרה עינו בשלוותו של יעקב? ומה היא אותה שלווה