תולדות עשו ותולדות יעקב

בסוף פרשת “וישלח” מנויים אלופי עשו.
אנו מוצאים כי משפחות עשו, למרות שבאו מאמהות שונות, חיו באחדות ובהרמוניה. ולא בכדי, נאמר ליעקב (בתחילת הפרשה הקודמת) כי “הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו”, כאשר “עמו” יעיד כי ארבע מאות ראשי הגייסות של עשו היו “בלב אחד כאיש אחד”.
לעומת זאת, יעקב יודע ברוח הקודש, ונוכח בכך למעשה בראשית פרשת “וישב”,  כי אנשיו שלו הם “אתו”, כלומר – אין ביניהם אחדות.

בשל אחדותם, עלה בידי בני עשו להקים עליהם מלך מוסכם, מיד עם התיישבותם בארץ שעיר, בעוד בני יעקב נזקקו לשמונה דורות של התחשלות והתלכדות, בכור הברזל אשר במצרים, וגם לאחר מכן – עד אשר עלה בידם להיות ממלכה ככל העמים. על כן, אומר לנו הכתוב: “אלה תולדות יעקב”, בניגוד לתולדות עשו המפורטים לעיל – אשר אפשרו לו להמליך מלך, היו תולדות יעקב – הצהובים זה לזה, זקוקים ל”יוסף”, להתפרצות הסכסוך הפנימי בפרשת מכירת יוסף, כדי להתגלגל מצרימה, ללמוד את הלקח מעלייתו הניסית לגדולה של אחיהם השנוא – אשר “לא יכלו דברו לשלום”, להיצרף יחדיו בכור ההיתוך של השיעבוד והעינויים במצרים, ולהתחשל בארבעים שנות מסעם במדבר – עד בואם לארץ נושבת ועד היותם ממלכה נכבדה במשפחת העמים.

(מתוך פנינים לשבת,ע”פ אזניים לתורה ועוד)