צדיקים – אין להם מנוחה
כאורה, צדיק שעושה טוב אמור לזכות לשלווה ונחת בעולם הזה, כדי שהוא יוכל להשקיע את זמנו ומרצו בלימוד תורה ועבודת ה'. מדוע לא להניח לצדיקים לשבת בשלווה?!
וישב
נושאים בפרשה
יצחק אבינו, המשכן וחג החנוכה
נראה שיש שייכות בין חנוכה לבין חנוכת המשכן דווקא, וממילא, לפי דרך המדרש, גם ליצחק אבינו. מדוע חנוכת בית חשמונאי שייכת למשכן, יותר מאשר למקדש ולאברהם אבינו?
גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם- אופן מימושה של גזרת השעבוד במצרים
בקש להראות כי במהלך העלילה, שאמורה להיות תלויה בלעדית במעשי אנוש, מסמן המקרא כי ה' עוקב אחר המתרחש במטרה להבטיח את סיומה במימוש הבטחתו.
הזכרת שם ה' והיעלמותו
פרשתנו היא פרשת מפתח בתיאור קורות משפחת יעקב - בה מתואר האסון הגדול שפקד את המשפחה, השלכת יוסף לבור ע"י אחיו. זוהי פרשה מלאת תהפוכות. התהפוכות הרבות של פרשה זו מתבטאות בתורה באמצעות הזכרת שם ה' ואי-הזכרתו.
תולדות עשו ותולדות יעקב
בסוף פרשת "וישלח" מנויים אלופי עשו. אנו מוצאים כי משפחות עשו, למרות שבאו מאמהות שונות, חיו באחדות ובהרמוניה. ולא בכדי, נאמר ליעקב (בתחילת הפרשה הקודמת) כי "הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", כאשר "עמו" יעיד כי ארבע מאות ראשי הגייסות של עשו היו "בלב אחד כאיש אחד". לעומת זאת, יעקב יודע ברוח הקודש, ונוכח
תולדות יעקב – יוסף
אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (בראשית ל"ז\ב'). הרי היו לו ליעקב עוד אחד עשר בנים, ואם ביקש הכתוב למנות תולדותיו - מדוע הגדיר רק את "יוסף" כ"אלה תולדות יעקב"? ומה עוד, שבידוע הוא כי "אלה" בא "לפסול את הראשונים" (ראה רש"י בפתח פרשת משפטים, וכן במדרשים) ולייחד את ההגדרה רק למפורט בצידה!
אפלית יוסף וגלות מצרים
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראשית ל"ז\א'): "ביקש יעקב לישב בשלווה - קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י בשם המדרש). בהקשר לכתוב "ועשה לו כתונת פסים", תולים חז"ל את ירידת בני ישראל למצרים באפלייתו של יוסף לטובה על ידי אביו: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים; שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף