חטא משה ואהרן – ההחמצה
המדרש אומר שהחטא היה בהכאת הסלע במקום דיבור אליו. והבנה זו הביאה אותו לשאול מדוע נענש גם אהרן? הלוא משה הוא שהכה?
חקת
נושאים בפרשה
"ודברתם אל הסלע לעיניהם" – החטא כתלוי נסיבותיו
רבו הפרושים והקושיות בשאלה מה היה חטאם של משה אהרון בפרשת מי המריבה, חטא שהתורה אינה מפרשת...
כלים שבורים
תפישתנו האנושית לגבי "אחדות", שלמות, אינה בדיוק כמו זו של הקב"ה...
"זאת התורה אדם כי ימות באהל…" (יט, יד)
אמרו חז"ל על פסוק זה "דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל", והקשו למה רמזה לנו התורה דבר זה דוקא כאן בטומאת אוהל ולא בפסוקים של קבלת תורה? ותירצו, שבטומאת אהל הרי נתחדש לנו שאין החי והמת יכולים לדור בכפיפה אחת דהרי
בארה של מרים
מספרת התורה בפרשתנו על מות מרים ועל התוצאה המיידית של מיתה זו - העלמות הבאר ומחסור במים לעם ישראל. אומר בעל ה"כלי יקר" שבני ישראל נענשו כיוון שלא הספידו כראוי את מרים. ומביא ראיה לדבריו שהרי במות אהרון כתוב : "ויבכו את אהרון שלושים יום[כ כט] ובמות משה "ויבכו בני ישראל את משה... שלושים יום
"זבוב הלוהט אחר המכה"
לפרשת "חקת", ספר "במדבר" כתוב בפרשתנו: "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי". חז"ל מסבירים ש"הכנעני" זה עמלק, ו"דרך האתרים" היא "דרך התרים", כלומר הדרך בה באו וחזרו המרגלים ששלחו ישראל לתור את הארץ, ואחרי חזרתם הם ייאשו את ישראל מלהיכנס אליה. עמלק חש בחולשת ישראל בגלל המרגלים, וזה עודד אותו
ולקח אזוב
כאשר מזים את מי פרה אדומה כדי לטהר את מי שנטמא טומאת מת כותבת התורה "ולקח אזוב", ובעזרת האזוב להזות את המים. אומר על זה בעל "בארות המים" - טעמי המקרא על המילים הללו הם ``קדמא ואזלא``. אזוב מסמל את מידת הענווה, כדברי חז``ל: ``ישפיל עצמו כאזוב`. הדרך להגיע למידת הענווה רמוזה בטעמי המקרא - יש לדעת
צמיד פתיל
בהקשר לטומאת מת נאמר שכלי חרס אשר אין "צמיד פתיל" עליו, יהיה טמא. כלי אשר סגור כראוי בעזרת "צמיד פתיל", נשאר טהור מבפנים. ניתן לקשר זאת לאדם עצמו שיש לו פתחים רבים לגופו. גם בגוף האדם יש כלים שראוי לסתום אותם לשעה כדי שלא להשתמש בהם לרע ולהבל. ללשון יש לו שני שומרים, השפתיים והשניים