התבגרות ועצמאות
נדמה שחלו התקדמות ושינוי בבגרותו הרוחנית של עם ישראל; משה לא הצליח להבחין בהם, ועל כן נפל על פניו ואחר כך הכה בסלע מבלי לנסות ללמד מוסר את בני ישראל, ועל כך כעס עליו הקב"ה.
חקת
נושאים בפרשה
מנהיג או אומֵן
ההכאה במקום הדיבור, ההכאה פעמים והדיבור הלא מדויק, כולם יכולים להיראות כביטויים שונים של הלך הרוח הפנימי שלהם. אם נוכל להבין את הלך הרוח שלהם, נוכל להבין את החטא באופן רחב ועמוק יותר.
מות מרים, אהרן ומשה
בשנה הארבעים, כשבני ישראל עומדים על סף הכניסה לארץ, מסתיים תפקידם של המנהיגים הנסיים המופלאים. ישראל עומדים בפתחה של תקופה חדשה.
על הרפואה
על נחש הנחושת, על ספר הרפואות שנגנז ועל הדרך שבה יש להתייחס לרפואה.
חטאם של משה ואהרן
פירושים רבים ניתנו לפרשת מי מריבה, וכולם נדרשו להתמודד עם שתי שאלות מרכזיות העולות מפרשה קשה זו. ראשית - ההקבלה בין פרשת מי מריבה שבפרשתנו לבין פרשת מי מריבה שבפרשת בשלח היא ברורה. חלק מהפרשנים אף הסבירו שמשה חטא בכך שהיכה בסלע (כפי שעשה גם בפרשת בשלח) במקום לדבר אליו. אולם מדוע במי מריבה הראשונים
חטאו של משה
גם הפסוקים העוסקים בחטאו של משה, ע"פ הסבר רש"י, אמורים להוביל אותנו לבכי, אם נפנים את הלקח העולה מהם לגבי כל אחד מאתנו: לא נענשים רק על מעשים לא טובים, אלא כל הימנעות מעשיית טוב - גם היא נחשבת כחטא!
תלמוד גדול, שתלמוד מביא לידי מעשה
איך יתכן שמשה ילמד משהו את הקב"ה, הרי הוא יודע הכל?
ודברתם אל הסלע לעיניהם
משה היה אמור לכנס עצרת תפילה בעקבות המחסור במים, מתוך תפיסה שכאשר יש מחסור במים הפתרון הראוי הוא דיבור ישיר אל ה'. תפישה זו לא הייתה שייכת רק בימי חז"ל אלא גם לאורך כל הדורות. זקני ירושלים היו מספרים שבמקרה שבורות המים היו מתחילים להתרוקן בתמוז, הפתרון היחיד שעמד לרשותם הוא אמירת תהלים. כך גם במי מריבה הייתה אמורה להיות עצרת תפילה המונית לה' על המחסור במים.
למה נתאווה משה למיתתו של אהרון ולא נתאווה למיתה רוחנית יותר כמו חנוך או אליהו הנביא?
למרות כל המיוחד וההוד והדר במיטת נשיקה כמו של אהרון הכהן, נשאלת השאלה למה חמד משה מתה כזו ולא מיתה כמו חנוך בן ירד שלא מת בגופו ונלקח. או יכל להתאוות למיתה כמו אליהו הנביא אשר עלה בסערה השמימה, או מיתה כמו רבי יהושע בן לוי שנכנס בעודו בחיים לגן העדן.
סמל השלום והאהבה בעם
בהשכנת השלום שלו, כמו בשיג ושיח שהיה לו עם בני אדם, היה אהרון הכהן אומר לזולת דברים שינעמו לו, כדי לרתק בכבלי אהבה גם שונאים משכבר הימים. ולכן מציינת התורה בפרשתינו, שכשמת אהרון לא היה האבל רק אבל של יחידים, או של רוב העם, אלא של העם כולו: "...וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל."
ואסור להתייאש מיהודי
כל כמה שמעשי העם קשים, כל כמה שהדברים נראים ללא מוצא - עדיין, תפקידו של הרועה הוא להמשיך ולטפח את צאן מרעיתו.
העונש על אי העשייה
לפעמים, אי העשייה חמורה הרבה יותר מהעשייה השלילית...
חטא משה ואהרן – ההחמצה
המדרש אומר שהחטא היה בהכאת הסלע במקום דיבור אליו. והבנה זו הביאה אותו לשאול מדוע נענש גם אהרן? הלוא משה הוא שהכה?
"ודברתם אל הסלע לעיניהם" – החטא כתלוי נסיבותיו
רבו הפרושים והקושיות בשאלה מה היה חטאם של משה אהרון בפרשת מי המריבה, חטא שהתורה אינה מפרשת...