לדעת להתעניין באחרים
מה היה מיוחד באותן עגלות, שגרמו לתפנית חדה באמון שנתן יעקב לבנים?
ויגש
נושאים בפרשה
ויגש אליו יהודה
מדוע נאומו של יהודה כה עורר את יוסף? מה היה בו שגרם ליוסף להחליט לחשוף עצמו לאחיו?
"אב הרחמים"
לכל אדם יש סתירות באופיו, לכולם יש רחמנות ואכזריות, שנאה ואהבה, בושה ונועזות, ועוד ועוד. מדוע זה כך?
פרשת ויגש – צער השכינה וצער הבנים
בסעיף השלישי בשולחן ערוך כתוב:"ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" (בשם הרא"ש). גם בפתיחתו של התלמוד הבבלי עוסקים בצער השכינה: "ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר: 'ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו'" (ברכות ג ע"א).
רגישות לזולת
בתחילת הפרשה, יהודה המנהיג ניגש ליוסף המחופש למלך פרעה, וחוזר מחדש על חלק מהאירועים שקרו בין משפחת יעקב למלך המצרי, ומסכם בכך שאביו [=יעקב] לא יעמוד בצער הנפשי על ניתוק בנו, בנימין, ממנו. רגע לפני התגלותו של יוסף לאחיו, ישנה הנחייה של יוסף להוציא את כל המצריים מחדרו. הנחייה זו נבעה מכך ש"ולא יכל יוסף
שלא לרגוז בדרך
יוסף אומר לאחיו בשלחו אותם "ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך" (בראשית מ"ה\כ"ד). מסביר על זה רש"י - "אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך". יודע היה יוסף - מנסיונו המר, את נטייתם של אחיו להגיע לחקר האמת בכל מחיר, וחושש היה שמא בלהט הויכוח האידיאולוגי אשר ללא ספק יתפתח ביניהם בדרכם להביא את יעקב מצרימה
אהבת יוסף לאחיו
הפסוק אומר "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (בראשית מ"ה\ד'). לא להקניטם הזכיר כאן את ענין המכירה - אלא אדרבה: לרצותם ולתאר בפניהם את גודל אהבתו אליהם: גם "אשר מכרתם", בשעת המכירה ממש - כאשר הפקרתם אותי תמורת בצע כסף, לא פגה אהבתי אליכם, ולא נפגמה האחווה; גם אז הייתי ונשארתי "יוסף אחיכם"! (פנינים
העוד אבי חי
יוסף אומר לאחים "אני יוסף העוד אבי חי" (בראשית מ"ה\ג'). והרי כבר אמרו לו האחים כי אביהם חי, ולא עוד אלא שגם לפני כן שאלם על זאת, והשיבו לו כי חי הוא אביהם! אלא, מוחזק היה יוסף באחיו כי עלולים הם לכחש בנסיבות מסוימות: שהרי יהודה עצמו אמר ליוסף לפני כן כי "יש לנו אב זקן