מתנות קטנות

הדפסה הדפסה

"עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. " (בראשית לב, יד-טז).

זה תיאור המתנות שיעקב שלח לעשיו עם שובו לכנען.
תיאור מספרי מפורט ללא צורך ברור, בתוך ספר שמעביר מסרים שלמים במילה בודדת[1] ?
רש"י פענח יחס מסוים במספרים (על כל זכר ניתנה כמות הנקבות שהוא יכול להרביע).
זה היה עוזר אם היינו מבינים למה מספרי הזכרים מעניינים, למה המספרים בכלל מעניינים.
מה עוד מסתתר כאן?

ננסה לבנות רקע בעזרת ידע היסטורי ופסיכולוגי, ונתחיל מניתוח כוונותיו של עשיו.

כששליחי יעקב מגיעים לבשר לעשיו שיעקב מגיע, מסתבר שהוא כבר בתנועה "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ו).
אם עשיו כבר גילה לבד, זה סימן מדאיג שהוא פקח עין על יעקב במשך כל השנים מאז בריחתו.
ניקח נתון זה ונצרף אליו את גודל ה"פמליה" של עשיו, 400 אנשים.
במונחי תקופת הברונזה זאת בכלל לא פמליה אלא צבא. כמות אנשים כזו הייתה מספיקה לאכלס אז עיר קטנה[2] – כמו עשרות אלפי אנשים בימינו. אברהם נלחם ב-"מגה צבא" של תקופתו, צבא ארבעת המלכים, עם פחות מכך (318 חיילים).
כלומר נראה שהפחד של יעקב מבוסס לגמרי – עשיו מגיע לנקום.

אנשיו של עשיו, עם זאת, מגיעים מסיבה אחרת לגמרי.
הכוחות הצבאיים של התקופה פעלו בעיקר ממניע הביזה. אנו רואים זאת בהצעתו של מלך סדום לאברהם עם סיום הקרב מול ארבעת המלכים, לקחת שלל ולא להסתפק בחילוץ לוט.
אפילו חיילים מצבאות מדינתיים סדירים הונעו מכוח זה, שלעיתים היה חזק יותר מפקודות ואיום בעונש. לדוגמא, בקרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס) הניס צבא ממלכת מצרים קואליציית מורדים ליד מגידו, אך במקום לרדוף אחרי האויב הנסוג, בזזו החיילים המצרים את מחנה האויב ונתנו לו לברוח.
"כוח עשיו" בפרט, מעורר אסוציאציה ל-"שסו",  אוכלוסיות שנפוצו במרחב הכנעני כרועים נוודי מדבר ועסקו בשוד. במזרח התיכון של התקופה, כל אדם שנפלט מהמסגרת החברתית שלו היה מועמד טבעי למות – או להפוך לשודד. מעניין לגלות שמאות שנים לאחר תקופת האבות, ברשימה טופוגרפית מימי השליט המצרי אמנחותפ השלישי שנמצאה במקדש בסולב שבנוביה, נזכר בסיס האם של עשיו – שעיר – כבסיס שסו. ותעודה מצרית מימי הפרעה מרנפתח– מזכירה את בואם של "שסו של אדום" למצרים[3]. "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם, בְּהַר, שֵׂעִיר". (בראשית, לו, ט).
כלומר פריט מס' 2 ברקע: כשמנסים לדמיין את התנהגות אנשי עשיו צריך לחשוב על פיראטים. עשיו וארבע-מאות השודדים.

האם יש דמויות מפתח נוספות בכוח של עשיו?
התנ"ך לא מציין את ההיררכיה בכוח עצמו, אך אפשר בהחלט לנחש אותה. זאת, כי מראשית ימי הכוח הצבאי ועד ימינו ניהול כוח צבאי כפוף לאילוצי מוטת שליטה. תת היחידה הקטנה ביותר בצבאות השומרי והאכדי למשל, שקדמו לתקופת עשיו, ובצבא הרומאי המאוחר מעשיו, הייתה כמו בימינו – כיתה של 10 אנשים[4].
לכן ניתן לשער שכוחו של עשיו כלל 36 "מפקדי כיתות" שפיקדו על 360 חיילים.
אילוצי מוטת השליטה מחייבים עוד דרג פיקודי מתחת לעשיו, וניתן להמר שהוא מורכב מ- 4 שרי מאות ("וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" – במדבר לא, יד). כפי שנעשה עד היום במשטרים מסוימים, כדאי לעשיו להציב לתפקיד בכיר זה את נאמניו והוא יכול אולי גם להיעזר בבניו (חמישה בנים, מנישואין של מעל ל-20 שנה לפי בראשית לו, ד-ה). כך ש"מטה" זה כנראה קרוב מאוד לאינטרסים האישיים של עשיו.
לסיכום פיסקה זו, מתוך 400 חיילי עשיו, 40 כנראה הינם מפקדים.

נתוני רקע רלוונטיים נוספים הינם הפסיכולוגיה של קבלת משאבים או מתנות בקבוצה, ולצורך כך נדלג 3600 שנה קדימה לניסוי פסיכולוגי שביצע בשנת 1949 הפסיכולוג החברתי Muzafer Sherif.
שריף הוציא 24 ילדים למחנה קיץ[5] (פיקטיבי) בו ערך ניסוי ידוע שכונה מאז ניסוי מערת ה-… שודדים.
Sherif חילק את הילדים לשתי קבוצות והציג בפניהם תערוכה של פרסים: גביע ואולרים שוויצריים. ילדי הקבוצה שתנצח בתחרויות יקבלו פרס. המלכוד – יש רק 11 אולרים. אווירת מחנה הקיץ הידרדרה במהירות לאווירה המזכירה את הספר "בעל זבוב", וכללה שריפת דגלים של הקבוצה היריבה ועוד.
לאחר ההגעה לשפל, הודיעו "מדריכי" המחנה לילדים על משבר חדש: מיכלית המים שתספקה אותם עד אותו שלב "נתקעה" בסמוך למחנה. רק בעזרת כל הילדים ניתן יהיה "לחלץ" אותה. הילדים נאלצו לעבוד במשותף כדי להציל את עצמם, והפרויקט הוכתר בהצלחה. את הדרך הביתה הצליחו הילדים לעשות באוטובוס משותף בלי לפגוע האחד בשני. כלומר הצלחה בפרויקט משותף שחיוני לכל חברי הקבוצה, יכול לפחות במידת מה לאחות קרעים.

להשלמת הרקע ניזכר שאצל לבן וגם בבית אביו, עבר יעקב סימולציה בהבנת טבעם המסוכן של אנשים שונים מאוד ממנו. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על למידה סימולטיבית[6], גילו כי יתרון גדול שלה על-פני למידה מסורתית הוא היכולת להפנים דווקא עקרונות ומושגים מופשטים.

ננסה לפרש עתה את המאורעות בתנ"ך לאור הרקע שנתנו.
אם נדמיין עתה מה קורה בכוח של עשיו, משמתחילים לזרום לעברו משלוחי המתנות, אולי נראה שהלמידה הסימולטיבית שעבר יעקב נקלטה היטב, והפכה את יעקב לתלמיד מצטיין של ניהול קונפליקטים.

400 חיילי עשיו מתקדמים, ומקבלים מאות עיזים. מצוין! בשביל זה יצאו החיילים למסע המלחמה! אולם בספירה שנערכת מתגלה כי הכמות מספיקה רק לחציים – 200 עיזים ל-200 חיילים. נוצרת מתיחות בין החיילים לבין עצמם. מי יקבל עז? אולי עדיף בשלב זה לא לחלק כלום? והאם לא מגיע למפקד לקבל משהו נוסף מעבר לחייל פשוט?

ומכיוון שכך עשויה להיווצר גם מתיחות בין החיילים למפקדים, עד שלמרבה ההקלה מגיע העדר השני – תיישים. אלו מהווים זכרים שיכולים להרבות את העיזים, מתנה הולמת למפקדים, שתסמל ותחזק את שליטתם בלוחמים. אבל הספירה מגלה רק 20 תיישים – שיספיקו רק למחצית מהמפקדים! עתה נוצרת מתיחות בין המפקדים לבין עצמם… ועדיין עדיף לעשיו לא לחלק את השלל כדי לא ליצור קרע.

כשמגיעים במשלוח הבא 200 רחלים אפשר אולי לפתור את בעיית השוויון בין הלוחמים! אך עדיין לא בין המפקדים…  עדיין יש בעיה לחלק את השלל והתסכול גדל.

כשמגיעים 20 האילים אפשר לפתור את בעיית המפקדים, אך נוצר מצב אבסורדי – עשיו ומשפחתו לא יקבלו שלל נוסף כראוי למעמדם! כמובן שאי אפשר לחלק בינתיים… וייתכן שנוצר מתח בין עשיו ומקורביו לכל הכפופים.

אם אנו צודקים, הלכידות והאפקטיביות של "כוח עשיו" התרופפה עכשיו מאוד.
אבל האם לפרק את כוח עשיו יבטיח את שלום מחנה יעקב? לאו דווקא. במקרה שכוחו של עשיו יתפרק מבפנים, יעקב עשוי למצוא את עצמו טרף לאחד מהשיירים. כל עוד יעקב בסביבה, אנרכיה היא לאו דווקא לטובתו.
כלומר, האפשרות העדיפה ליעקב היא כוח עשיו מוחלש – אבל מאוחד.

המשלוח הבא מתחיל לטפל בכך, והוא גולת הכותרת של המהלך – 30 גמלים (לפי ה-"שפתי חכמים". 60 לפי "אור החיים").
במזרח התיכון נמצאו מעט מאוד אינדיקציות לגמלים מתקופת האבות. ההיסטוריון ריצ'רד בולייט[7] משער שזאת מכיוון שהגמלים היו נדירים, ובהתאם, שימשו בעיקר להובלת משאות ודברים יקרי ערך. אליעזר עבד אברהם נשלח לבתואל ולבן עם גמלים כדי להפגין את עושרו של אברהם, ולשכנע אותם להשיא את רבקה ליצחק. בספר עזרא (ב, סד-סז) מפורטות הבהמות של שבט כוהנים משבי ציון, וגם אז, שנים רבות לאחר התחלת התפשטות הגמלים באזור, רק 5% מהבהמות הן גמלים. רחל, כיאה לאשתו של יעקב העשיר, רוכבת על גמל.
כלומר, זהו ה"רולס-רויס" של המזרח הקדום.
עשרות גמלים עשויים להוות אמצעי ניוד יוקרתי למשפחתו של עשיו, שיכולה בהחלט לכלול עשרות נפשות (כאמור לעיל עשיו כבר היה נשוי ל-3 נשים כשיעקב ברח לפני 20 שנה, והיו לו בנות בנוסף לחמשת בניו).
למען האמת, מתנה כל-כך יקרה כבר תציב את עשיו בפער גדול – אולי אפילו צורם – מרוב המפקדים.

מצד שני, אפשר לעשות באותו משלוח גמלים שימוש אחר לחלוטין.
גמל בודד יכול לשאת כ- 700 ק"ג של תספוקת. שיירה של 30-60 גמלים תישא אם כן כ- 20-40 טון. מכיוון שכוח של 400 איש אמור לצרוך בקירוב 2 טון תספוקת ליום, הגמלים יוכלו לכלכל את "כוח עשיו"  בפשיטות של 10-20 ימים. זהו אורך נשימה לוגיסטי פנטסטי שיאפשר לכוח לפשוט מכנען על כמעט כל הצלע המערבית של הסהר הפורה, עד ארץ האמורי בצפון ועד נהר הפרת בצפון-מזרח (היכן שכבר שוכנות ממלכות חזקות יותר).
שימוש כזה בגמלים יהפוך כוח מקומי לכוח פשיטה אסטרטגי שיניב הרבה יותר שלל. ויתרונותיה המחודשים של עבודת צוות (שודדים), יכולים גם לרכך את החיכוכים בכוח עשיו, באותו אפקט שגרמה מיכלית המים בניסוי Sherif.

כלומר הורסטיליות והיכולות של הגמל יעמידו את עשיו בפני דילמה קשה: לחזק את מעמדו האישי ולהתעשר, או לאושש (לפחות זמנית) את לכידות הכוח? אולי משהו באמצע?
ואפשרות נוספת שעומדת לעשיו מתחילת התהליך, אם הוא מוכן להסתכן במתח המצטבר, היא לדחות את ההחלטה והחלוקה.

אם עשיו החליט "לשבת על הגדר", המשלוחים האחרונים אכן מאזנים את סל המתנות.

משלוח של 40 פרות יכול להציב את 40 המפקדים בפוזיציה טובה יותר בין החיילים הפשוטים לעשיו. ואם 10 הפרים של המשלוח הבא נוחתים אצל עשיו, הם יוצרים תלות (לצורכי התרבות) בין דרגי הפיקוד.

30 החמורים של שני המשלוחים הסופיים הם בעצם גרסה נחותה של הגמלים, כי גם להם יש הן יכולת נשיאה והן תועלת אישית – אך צנועות יותר.
כמרכיבים של לוגיסטיקה לכוח, כל חמור יסחב מעל 150 ק"ג (זה המקסימום לחמורי ימינו; החמורים של אז היו יותר גדולים ואולי גם נוצלו בצורה יותר קשה).
ככלי תחבורה לנסיעה, במזרח הקדום חמור היה שקול למכונית משפחתית. משה הרכיב עליו את ציפורה והילדים. שבט הכוהנים המתואר לעיל החזיק כ-  160 חמורים ל- 1,000 נפש[8], כאשר רמת המינוע במדינת ישראל בשנת 1995 הייתה כ- 190 כלי רכב מנועיים ל- 1,000 נפש[9].

לאחר משלוח אחרון זה עכשיו יכול עשיו לענות הן על הצורך האישי והתדמיתי, והן על הצורך המבצעי והחברתי, אם כי הוא צריך להחליט על תעדוף.
והדילמה הופכת מקשה לסבירה.
ההכנות למפגש נחתמות בפסוק "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (בראשית לג, א). עכשיו מובן יותר הצורך לחזור על מספר אנשי עשיו. יעקב מוצא את הכוח של עשיו מאוחד אך מוחלש מאוד, כמתוכנן.
ואת עשיו, אולי, מוצא יעקב מהרהר ביכולות המאיימות שגילה אחיו.

הפסוק הבא, מתאר לפי הניתוח שלנו,הן את השיא והן את התוצאה של האינטראקציה.
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר–הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל- וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (בראשית לג, ו-ז).

כך הפך עשיו ממפקד תאב נקם, לאח סלחן ודוד חביב.

אפילוג:

בלילה שלפני המפגש, יעקב עדיין לא יודע האם הצליח במאמציו.
רבקה, לבן ואלוקים הם אלה שהובילו את הקונפליקטים בהם יעקב היה מעורב בעבר, יעקב לא הוביל וניצח בעצמו, ואין סיבה שיהיה לו דימוי עצמי גבוה כטקטיקן דגול.
הוא מבקש ברכה, ובמסגרתה שומע את המשפט "שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט). המשפט הזה[10] ברור עתה גם כפשוטו לאור הניתוח בעמודים האחרונים. שהרי, יעקב כבר ניצח את הניצחון האישי הראשון שלו – ב"קרב המשלוחים".

אבל מכיוון שהמשפט הזה הוא מעין חוות דעת חיצונית של גורם שלישי (איש/מלאך/אלוקים), הוא גם גורם לברכה בעצמו.
בניסוי שערך  Baumeister (1982)[11] נמסרה חוות דעת (מומצאת, בניסוי)  ע"י "איש משאבי אנוש" למשתתפים.
בעלי דימוי עצמי נמוך, התאימו את התנהגותם בהמשך לחוות הדעת –  טובה או רעה.
הצהרת הצלחתו של יעקב בפניו, היא העצמה אישית בעלת השלכות התנהגותיות; נדבך נוסף בתהליך שהחל בלימוד הסימולטיבי.
נחתום בפסוק הפרידה מעשיו: "וישב ביום ההוא עשיו לדרכו" (בראשית, לג, טז).
רש"י תוהה למה הטקסט לא מזכיר עם עשיו את חייליו, כפי שהזכיר בכל מקום עד עכשיו.
ולאחר הזעזועים שעבר כוח עשיו, ופגישת החיילים עם מחנה יעקב[12], הנה התשובה:

"וישב ביום ההוא עשיו לדרכועשיו לבדו.
וארבע-מאות איש שהלכו עימו – נשמטו מאצלו אחד אחד"…

(נשלח ע"י ד"ר מתן נויירמן[1])

—————————————————————————————————————————————–

[1] תודתי נתונה לירון רשף על הסיוע בחשיבה על תכני המאמר.

[1] נסתכל לדוגמא בדברי כלב בן-יפונה: " וַיִּשָּׁבַע [לי] מֹשֶׁה… אִם-לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה… עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה" (יהושע יד, ו).

היכן בכלל כתוב שכלב בא לחברון? "וַיַּעֲלוּ [המרגלים], וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ… וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן". השימוש בהנגדת היחיד לרבים, מסתבר, הוא המקור.

[2] מייטליס, י. (1992). דגם היישוב בדרום ההר המרכזי בתקופות הברונזה התיכונה הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל, מחקרי יהודה ושומרון, טו', 11-20.

[3] פפירוס אנאסטאזי ו'.

[4] Stillman, N. (30 April, 2014).  HISTORY: SUMERIAN & AKKADIAN WARFARE PART 2 – ARMY ORGANISATION. Retrieved on 19 to June, 2017 from  http://www.warlordgames.com/history-sumerian-akkadian-warfare-part-2-army-organisation/

[5]University of Oklahoma. Institute of Group Relations, & Sherif, M. (1961). Intergroup conflict and cooperation: The Robbers Cave experiment (Vol. 10, pp. 150-198). Norman, OK: University Book Exchange.

[6] צייכנר, א. ושכטר, א. (2015). שימוש בסימולציות לשיפור הישגים מוטיבציה ותפיסות מוטעות במקצוע התקשוב. בכנס מיט"ל השלושה עשר. ת"א: סמינר הקיבוצים.

[7] Bulliet, R. W. (1975). The Camel and the Wheel, London, p. 65.

[8] לא כולל עבדים, שפחות ומשוררים.

[9] חמורי תובלה – תרבות נכחדת (2010,  13 נובמבר). אוחזר ב-19 ליוני 2017 מ- http://transportationet.com/2010/11/13/donkeys/

[10] , שבהעדר ניצחון גלוי עד כה, התפרש למשל ע"י הרש"ר במישור המוסרי.

[11] Baumeister, R. F. (1982). Self‐esteem, self‐presentation, and future interaction: A dilemma of reputation. Journal of personality, 50(1), 29-45.

[12] בו ראו מקנה שייתכן ועולה עשרות מונים על המתנות שקיבלו בפועל.

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו
  • שלמותו של יעקב
  • זמן מול חומר
  • "אם יהרוג הוא את אחרים"
  • מהו סוד טבילת כלים ג' פעמים?
  • "באנו אל אחיך אל עשיו" – על קרבה מסוכנת
  • "ביקש יעקב לישב בשלווה"
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.