מידת הבטחון, ויוסף
נאמר: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו – זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתווסף לו שתי שנים" (מדרש רבה).
מאמר זה תמוה משתי בחינות: האחת – מדוע הוא פותח בשבחו של יוסף ("אשרי הגבר"), ואחר כך מספר בגנותו? והשנית – הרי נאמר "וברכך ה' א-לקיך בכל אשר תעשה", ומכאן אנו למדים כי מותר לאדם, והוא אף חייב בכך, לעשות השתדלות בדרך הטבע; ואם כן – מדוע נענש יוסף על השתדלותו הטבעית להחיש את שחרורו מבור הכלא? הרי מקובלים אנו כי אין לסמוך על הנס!
אלא, באמת כלל זה תופס רק כאשר אדם אינו רואה כל סימן ל"אתחלתא דגאולה", שמיו קודרים – ואין כוכב באופק; ברם, מי שכבר זכה לראות בראשית צמיחת גאולתו – למעלה מגדר הטבע, כפי שראה יוסף במהלך חייו, עליו להמתין ולצפות לישועה השלמה, ולא להשליך יהבו על ישועה מידי אדם.
עתה תובן כוונת המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"; והרי "זה יוסף", אשר זכה לראות ניסים מעבר לטבע, ולכן לא היה צריך לפנות "אל רהבים" אלא לה' בעצמו, ועל ידי שאמר "זכרתני והזכרתני" – נתווספו לו שתי שנים בבית האסורים…
(מתוך פנינים לשבת, בשם אוצר חיים)