"רוגזו של יוסף"
על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו…" יש לשאול: והרי כבר מאמצע הפרשה הקודמת סופר על חזרתו של יעקב אבינו לארץ? לכן דרשו חכמים את הפסוק כתיאור מצבו הרוחני של יעקב, וכמובא ברש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף…" והדברים נראים תמוהים: מי צרה עינו בשלוותו של יעקב? ומה היא אותה שלווה אשר לה משתוקק יעקב אבינו? מי שהעידה עליו התורה שהוא "איש תם יושב אהלים", מי ששקד 14 שנה בישיבת שם ועבר, מבלי לעלות על ערש יצועיו, אינו חשוד בשלווה של בטלה, אלא ברצון לשקוט מהייסורים ולהתמסר לעבודת ה'.
צריך לומר שהסיפא של המדרש "קפץ עליו רוגזו של יוסף" במידה כנגד מידה מפרש את הרישא: המתחים בין בני יעקב בכלל, ועם יוסף בפרט, לא נולדו ביום אחד, שהרי "ותקע כף ירך יעקב", משמע שהצליעה, חוסר האיזון ביוצאי ירכו, היתה קיימת.
ואיך יעקב הגיב? אומנם גער בו יעקב, אבל במטרה להשקיט ולהרגיע את הרוחות, כיבוי שריפות ולא טיפול שורש.
בשלב זה הוא לא רצה לסדר את הכוחות בישראל. יעקב אבינו מבקש שלווה ואינו נכנס לעובי הקורה להכריע ולסדר סדר ההנהגה.
מחלוקת יהודה ויוסף הנה בירור נוקב בהנהגת ישראל, באופן הצעדתו לגאולתו. גדולי ישראל נדרשים לטפל בסוגיה, לקרב ולהרחיק, לשבץ כל אחד במקומו, בזמנו ולפי כוחו ועניינו. הצדיקים מטבעם נוטים להצטנע ולהישאר ספונים באוהל. ואם הבירור לא יבוא מהם, הוא יתחולל מלמטה – מהעם, מאנשי דלא מעלי או מתלמידים שלא שמשו כל צרכם, בדרך כואבת הרבה יותר – "קפץ עליו רוגזו של יוסף".
בסופו של דבר יעקב אבינו כן סידר את המרכבה, סידר את השבטים כל אחד במקומו בהנהגה: "איש על דגלו באותות לבית אבותם".דווקא בארץ "מגורי אביו", בחזרתנו לנחלת אבותינו בעת תחייתנו הלאומית, אנחנו זקוקים לגבורה בעבודת קודש זו של עשיית גשרים, קיבוץ כל הכוחות, שיבוצם וניצוחם על-ידי בחירי צדיקיא דווקא, וה' יתברך, הנוהג בחסדו כל דור, מסדר הוא את סדר הנשמות הצריכות להופיע בעולם, "על כורחך אתה נולד" (סוף פ"ד באבות) בדור זה.
(בשם הרב משה חביב)