לימוד תורה ואהבת ה'

בהשתתפות בשיעור תורה זוכים לקיים מצות אהבת ה’ שהיא נבנית מלימוד התורה.
אפשר לראות זאת מדברי הרמב”ם:
“המצווה השלישית היא הציווי שנצטווינו על אהבתו יתעלה, והוא: שנתבונן ונסתכל במצוותיו וציווייו ופעולתיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג – וזוהי האהבה המצווה [עלינו]. “
וכן אומר הספרי:
“לפי שנאמר ‘ואהבת את ה’ אלוקיך’ (דברים ו, ה) יודע אני כיצד אהב את המקום? תלמוד לומר: ‘והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על-לבבך’ – שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם הנה ביארנו לך, שבהסתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך תענוג ותבוא האהבה בהכרח. וכבר אמרו, שמצווה זו כוללת גם-כן, שנקרא את כל-בני האדם לעבודתו יתעלה ..שתקרא בני האדם אליו.”

כלומר, בעצם הלימוד מאפשרים להתמלא בתורה הממלאה דעת את ה’ וכפי שהדעת גדלה כך גם מושפעת האהבה, ומרוויחים פעמיים – הן מגדילים את אהבת ה’ בתוכנו והן מזכים את הרב (המלמד את השיעור) לקיים מצות “אהבהו על הצבור”.