העובדה שירושת עם ישראל את הארץ מתעכבת בארבע מאות שנה בגלל שלא שלם עוון האמורי, מלמדת אותנו עיקרון יסוד בהשגחת הקב"ה – אף על פי שארץ ישראל מיועדת לעם ישראל, הקב"ה לא מגרש את יושביה מפני עם ישראל, אלא אם כן אותם יושבים ראויים לגירוש בשל עוונותיהם. עם ישראל אמור לרשת ולשבת בארץ ישראל, אך הוא איננו רשאי לצאת למלחמת כיבוש והורשת היושבים באדמת הארץ אם אין סיבה להורישם ולגרשם מחמת מעשיהם ועלילותיהם.
"והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" ( בראשית טו. ד) למה בחר הקב"ה להתבטא כך כלפי אברהם? יכול היה לומר "כל היוצא מחלצך או ממך… למה דווקא ממעיך?יכול היה הכתוב להשמיט את ה"ע" ואת ה"י" ולכתוב כל היוצא ממך… האבן עזרא מתרץ: "כינוי לאיבר בעבור היותו
ברית בין הבתרים פותחת בהודעת פורענות, על גלות של ארבע מאות שנה הכוללת גם עבדות ועינוי. חז"ל התחבטו בשאלה מה צורך בפורענות זו, וכדרכם במקומות רבים - כרכו את תשובתם בתורת הגמול, השכר והעונש.
והלא אברהם האמין בא-ל אחד, הוא זכה לכינויו "העברי" בשל היותו בעבר אחד של העולם, בעוד כל העולם שבוי בקסמי עבודת אלילים. כיצד, אם כן, ניתן לייחס לאברהם אצטגנינות בליבו? כיצד חלילה ניתן לומר כי מראות הכוכבים הם שהכתיבו את התנהלותו?
אם כוונתו של אברהם בהצעתו אכן הייתה זהה לזו של לוט? האם ביקש לשלח את לוט מעליו לעולם?
ההבדל העמוק והמהותי בין שתי ברית המילה לברית בין הבתרים איננו ניתן לטשטוש. ניצבות כאן לעינינו שתי גישות ודפוסים, המבטאים שתי השקפות, שני דרכים בחשיבה. למעשה, מדובר בשתי משמעויות לעם ישראל, לארץ ישראל ולהיסטוריה היהודית כולה.