על הפסוק יש מחלוקת בפרשנים ממה היה אברהם אמור לירא. רש"י - פחד שמא בשל נצחונו על המלכים ינכו לו מזכויותיו. רמב"ן - 1)פחד מן המלכים או העומדים תחתם, פן ינצחו אותו. 2)פחד שמא ימות במלחמה ולא יהיה המשך לזרעו. ספורנו - פחד שינקמו המלכים בו. המשך חכמה - אנשי סדום היו רעים ואם היו
מראש, המלחמה שניהל אברהם נגד ארבעת המלכים היתה חסרת סיכוי לנצח, שהרי אותם ארבעת המלכים [מלך שנער, אלסר, עילם, וגויים] למרות היותם 'מעטים' הצליחו לנצח את חמשת המלכים [מלך סדום,עמורה, אדמה, צביים, ובלע]. ניצחון זה העיד על גבורתם הכבירה ועוצמתם האיכותית כפירוש רש"י: "ארבעה מלכים - ואף על פי כן ניצחו המועטים להודיעך שגיבורים היו
אחרי שכדרלעומר ושותפיו לוקחים בשבי את לוט, יוצא אברהם להצילו והוא לוקח עמו שלוש מאות ושמונה עשר אנשים מאנשי ביתו. ועל כך אומר רש"י (בראשית י"ד י"ד), בהביאו את דברי הגמרא במסעת "נדרים" (דף ל"ב עמ' א'): "אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו". ורמז לכך יש בהמשך (שם פס' ט"ז): "וישב את כל
שני שותפים עתירים בנכסים חיו בעיר אחת. אחד מהם היה גומל חסדים ונותן צדקה, ומפזר את ממונו לעניים, ובשל זאת נתן לו ה' הצלחה וכל מה שניסה הצליח. וכל האנשים סביבו - כולל גם השותף שלו - היו בטוחים כי שני השותפים ביחד הינם ברי מזל גדולים וההצלחה מאירה להם פנים כאחד. כעבור זמן מה,