תורה אנושית
כאשר אדם עובר עבירה בסתר זה כנראה מעיד על משהו רקוב מבפנים.
כי תבוא
נושאים בפרשה
וידוי אינו רק הלקאה עצמית
ההצהרה על מתן המעשרות מביאה את האדם לווידוי מושלם יותר. בעודו עומד לפני בורא עולם ומתבונן בחצי הכוס המלאה, הוא יכול לשאוב קורטוב נחת המאפשר תנאים נוחים יותר להלקאה עצמית.
הפותח שער לדופקי בתשובה
יש שתי דלתות דרכן צריך לעבור כדי להיכנס אל תוך הקדושה. מי שנכנס בדלת הראשונה - יהודי שמקבל איזו דחיפה להתעלות והתקדמות, צריך להיזהר שלא להתגאות בהישג הזה, כדי שיוכל לעבור גם בדלת הפנימית, שבה בעלי תשובה אמיתיים עוברים.
עד היום הזה
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגליך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתים, למען תדעו כי אני ה' אלוקכם" (דברים כט. ג- ה) כל הפסוקים הנ"ל נאמרו בלשון רבים למעט "נעלך" ו"רגליך" שנאמרו בלשון
"גם חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת…"
אחרי כל הקללות שנאמרו בפרשה, מה הצורך לכתוב את הפסוק הזה? במה הוא מוסיף על כל הקללות והדברים המפחידים שנאמרו כבר בתורה?
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה"
ניתן לטעות ולחשוב שהפרי הראשון שביכר הוא בהכרח הפרי הטוב והמשובח יותר, אבל האם כך הוא הדבר? הרי ידוע שפירות בתחילת העונה לא טעימים ולא גדולים או מתוקים ויפים כמו באמצע או בשיא העונה.
תוך וקליפה
הגמרא עומדת על כך שרק לאחר ארבעים שנה מצא משה לנכון להזכיר לעם ישראל את כפיות הטובה שלהם כלפי הקב"ה, והיא מסיקה מכך כי "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" [אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה]. כיצד ניתן להסיק מדברי משה רבנו לישראל לגבי כל אדם שלומד מרבו? מה המסר שמנסה גמרא זו להעביר לנו?
אבני דרך
מי זוכר את ההתעוררות האלולית, בתרדמת החורף? מי זוכר את אבלות החורבן על ראש שמחת פורים? כיצד אנו יכולים להפוך את השפעת התקופה הזו, ותקופות אחרות בשנה, למשהו שיקנה מקום של קבע בתוכינו, ויהפוך להיות חלק מאיתו גם כשנהיה בצד השני של לוח השנה?
האם ייתכן חורבן שלישי? קריאת הברכות והקללות לפי שיטת רמב"ן בפירושו לתורה
הרמב"ן, במיוחד בפירושו לתורה, מציג באופן שיטתי פרשנות היסטורית לתורה. אנו נסקור מספר דוגמאות, ולאחריו נעמיק בפרשנותו לברכות והקללות והשלכותיה עלינו.
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת..- ותן בלבנו בינה.." – התפילה לרצון
מה טיבה של טענת משה כי ה' לא נתן לישראל לב לדעת, עיניים לראות ואוזנים לשמוע? האין בטענה זו משום פטור/הצדקה למריו של דור דעה שראה ניסים גלויים ורבים לנגד עיניו?