"לעשות צדקה ומשפט" – בזכות עשיית הצדקה
מדוע ראה ה' לגלות לאברהם את מצבה המושחת של סדום והעונש שהוא מבקש להביא עליה? מדוע על ה' להצטדק: "המכסה אני מאברהם..."?
וירא
נושאים בפרשה
"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"
אפילו במידת החסד, אם הדברים לא באים מתוך ראיה תורנית הם יכולים להתפשט מעל ומעבר לכל פרופורציה, עד כדי כך שזה יכול להיהפך למעשה שלילי.
רמז לזהירות בסעודה מסעודת אברהם
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" (יח, ח) "ויאמרו אליו איה..." (יח, ט) נשאלת השאלה, למה התורה לא כתבה באותו פסוק "ויאכלו, ויאמרו אליו איה..." אלא כתבה התורה את זאת בשני פסוקים נפרדים? ואמר על זה בעל הטורים, שזה בא לרמז על מה שאמרו חז"ל "א''ר
יחסו של אברהם
אברהם, עמוד החסד והאהבה, מכניס אורחים בתחילת פרשת וירא. אברהם מבקש מאורחיו בקשה לא שגרתית "ורחצו רגליכם". רש"י מסיק מכך, שאברהם חשב שאורחיו הינם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם, ועל כן ביקש מהם לבער את העבודה זרה שלהם בטרם יכנסו לביתו. אברהם התייחס לאנשים הפשוטים הללו כמו אנשים חשובים שרצים לקראתם "וירץ לקראתם" [כמו שמצוה לרוץ
מהרי שלוש סאים
אומר המדרש שביקור המלאכים אצל אברהם התרחש בפסח, וזאת למדים מדברי אברהם לשרה: "מהרי שלוש סאים קמח סלת לושי ועשי עוגות" - "אמרת פרס הפסח הוה" (בראשית רבה מ"ח י"ב). וקשה שהרי למדנו ש"אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, שהיא מ"ג בצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון" (שו"ע או"ח תנ"ו א') וכיצד אמר אברהם
נשיאה בעול
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". המפרשים מתעכבים על מה שכתבה התורה בלשון הווה- "הבאים" הרי לכאורה היה לה לכתוב בלשון עבר "שבאו", כמו שנאמר בהמשך הפסוק "את יעקב איש וביתו באו" שהרי פרשה זו נאמרה אחרי פטירתם של כל שבטי ישראל, שנים רבות לאחר ירידת יעקב ובניו למצרים? האור החיים הקדוש מבאר שהשבטים ירדו
יצחק – בנו של אברהם
"ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו". כנגד ליצני הדור שאמרו מ"אבימלך נתעברה שרה", (ראה רש"י לתחילת פרשת "תולדות", בראשית כ"ה כ"ט), מעידה התורה (בראשית כ"א ד'): "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלקים". מילוי האותיות של "בן לזקניו" שווה 728. מילוי האותיות של "בן שמנת ימים" שווה 728. "יצחק" (עם
איך ביצע מיכאל שתי שליחויות?
בפרשתינו יש אזכור רב של מלאכים:אורחי אברהם,סדום,שילוח הגר ואף עקידת יצחק. במסכת בבא- מציעא, פרק ז´, עמ´ פ"ו, דף ב´- מסופר לנו מי היו שלושת המלאכים שבאו לאברהם ומה היה תפקידם: א) מיכאל- לבשר לשרה ב) רפאל- לרפא את אברהם ג) גבריאל- להפוך את סדום נשאלת השאלה: מדוע אם כך מגיע גבריאל לבקר את אברהם? כמו
כיצד יתכן שאברהם טפל לשרה בנביאות?
כתוב בפ´ "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" ואומר רש"י בשם המדרש "בקול רוח הקודש שבה , למדנו שאברהם טפל לשרה בנביאות" והדברים נראים תמוהים, וכי אם שרה עיקר ואברהם טפל, למה מזכיר הכתוב את אברהם וגילויי שכינה אליו ואילו שרה אינה מוזכרת כ"כ ? אלא שכתוב בהקשר אחר "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו
ההבדל בצורת האירוח בין אברהם ללוט
על אברהם מסופר שהגיש לאורחיו לחם ובשר,ואילו על לוט כתוב "ומצות אפה" [יט ג]. רשי מפרש שלוט אפה מצות כי פסח היה. בעל התוספות מסביר את ההבדל בין אברהם ללוט, בגללו הכין אברהם לחם ובשר ולוט אפה מצות. ישנו טבע הטבוע בלבבות האנשים בזמן שמקבלים אורח לביתם. בזמן שהאורח חביב על בעל הבית אז חביב
מידת החסד באברהם
אחת המטרות בעקידת יצחק היתה להראות לעולם את רמת אהבתו ודבקותו של אברהם אבינו הקב"ה, ואת האופן שבו הוא מכוון ועושה את כל מה שהקב"ה מצווה עליו. אומר על זה ה"כתב סופר" שלכאורה אין בזה הוכחה גדולה לכך. יתכן שאפשר לומר שאברהם היה פשוט אדם אכזרי, ולא היה לו קשה במיוחד כל העניין. בעיקר, אומר
מהות ביקורו של הקב"ה את אברהם
פרשת "וירא" נפתחת כאשר ה' נראה אל אברהם - "וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום". מיד אחר כך, מסופר על המלאכים שהגיעו אל אברהם. לא ברור מה משמעות ה"היראות" הזו של ה' לאברהם. מה הוא אמר לו? מה היה שם? ממתי הקב"ה נראה לנבחריו בלי לעשות כלום מעבר לזה. פירוש
אברהם ניגש למלחמה – כמו יואב, יהודה ואליהו
לאחר שהולכים המלאכים להשחית את סדום פונה אברהם להקב"ה, כמו שמספרת התורה (בראשית י"ח כ"ג): "ויגש אברהם". על המילה "ויגש" אומר רש"י במקום: "ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה (שמואל ב' י' י"ג): "ויגש יואב", הגשה לפיוס (בראשית מ"ד י"ח): "ויגש אליו יהודה", והגשה לתפלה (מלכים א' י"ח כ"א)" "ויגש אליהו הנביא", ולכל אלה נכנס