גילוי והסתר פנים

גוי נבל

שירת האזינו עוסקת בחטא של עמ”י ועונשו מהקב”ה. נבקש לקרוא אותה במבט מתקשר לימינו אנו.

מהו העונש המתואר בשירה?

הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. (ל”ב, כא)

מי ה”גוי הנבל”?

תוכחה זו היא ייחודית. בתוכחות אחרות בתורה על חטאי ישראל בה’ – כמו אלו הנמצאות בפרשות בחקתי, ואתחנן וכי תבוא – העונש המתואר הוא גלות או חורבן. אך כאן מדובר על עונש אחר: לא על אומות המחריבות את הארץ ומגלות את עמ”י, מאדמתו אלא על “גוי נבל” שלא יגלה את העם אלא “יציק לו”: “יַכְעִיסֵם”. ניתן לקרוא פסוק זה כמתייחס לצרינו בימינו – זהו איראן, חמאס, חיזבאללה והטרור.

אולם, בהמשך השירה מובא עונש נוסף – לא רק גוי שיכעיס את עמ”י, אלא גם הקב”ה, שיכה אותו במכות קשות, שיגרמו לפחד גדול ונורא בעם: אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם… מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה. (שם כג, כה)

כמובן, ראינו את דברי השירה הזאת מתקיימים באירועי שמחת תורה תשפ”ד.

החטא

יש לעמוד על חטאו של העם. בשירת האזינו החטא המתואר הוא, בפשטות, עבודה זרה: יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם. (שם ט”ז-י”ז)

בימינו, כאשר אין עבודה זרה ואנו לא קרובים לעבור על איסורים כאלו, יש להסב את דברי התורה על ה”תועבות” ש”לא שערום אבתיכם” כלפי התרבות, המנהגים והשפות הזרות, הגורמות לאיבוד הזהות היהודית.

עם ישראל, בחיי היום יום שלו, הולך ומאבד את זהותו היהודית בהיבטים רבים – במעשיו, בשפה, במושגים של השפות הזרות הללו ועוד. התוכן שאנו נחשפים אליו ביום-יום דוחק הצידה את הדת, את השפה ואת התרבות היהודית שהתורה מנחה אותנו ללכת בהן.

הסתר פנים

איבוד הזהות היהודית מבטא את דעיכת הקשר בין עמ”י לקב”ה ובעקבות תהליך זה ה’ מסתיר את פניו. כך מתואר בפרשת וילך לגבי עבודה זרה, וכך גם בפרשתנו:
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כׇּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (ל”א, יח)
וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּֽם. (לב, כ)

כלומר, העונש על הליכה אחרי עבודה זרה ואיבוד הזהות היהודית הוא הסתר פנים של הקב”ה. המשמעות של הסתר הפנים היא הסרת רוח ה’ השורה על עמ”H ומנהיגיו, למשל אצל שמשון: וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ… (שופטים י”ד, ו)

וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ (שופטים י”ד:י”ט)

וכן בספר שמואל – הנביא מספר לנו כי רוח ה’ סרה מעם שאול: וְרוּחַ ה’ סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה’. (שמואל א ט”ז, יד)

ומיד לאחר מכן, כשפלשתים וגולית עולים על ישראל למלחמה, שאול מפוחד ואינו יודע מה לעשות מולם. דוד, שנמשח ונחה עליו רוח ה’, הוא זה שבא בגבורה ובאומץ, והורג את גולית.

בעת הסתר הפנים, כאשר רוח ה’ לא פועמת בקרבנו, נוצר פחד ואימה – ולכן לא פלא שהתקיים בנו: אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה’ הִסְגִּירָם. (ל”ב, ל)

כל הסיבה שהטרור מצליח להתגבר עלינו היא משום שהקב”ה מסתיר את פניו מאיתנו, מסיר את רוחו מאיתנו, וגורם לנו לפחד ולאימה.

רוח ה’

אך אַל לנו להתיאש – עדיין לא הגענו למצב החמור המתואר בסוף השירה: אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם. (שם כו)

שהרי מצינו בהיסטוריה, ואף עכשיו, זמנים של תושיה, גבורה ואומץ. כמו מה שהיה בשמחת תורה תשפ”ד, כאשר לאחר שפרצו המחבלים הארורים ליישובינו רצו אלפי אנשים מעצמם להילחם בהם ולהגן על הישובים שאליהם פרצו המחבלים. כל זה נעשה ברוח גבורה ואומץ מדהימה, למרות הסתר הפנים הגדול שהיה לנו.

מצאנו מקרה דומה לזה בספר מלכים, כאשר ירבעם בן יואש נלחם בארם והשיב את גבול ישראל:
הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה’ אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא דִבֶּר ה’ לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ. (מלכים ב י”ד, כז-כט)

ה’ הושיע גם כאן משום שראה את צרתו של עמו, וש”אֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל”. ביטוי זה, כמובן, מקביל לדברי שירת האזינו: כִּי יָדִין ה’ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. (כ”ב, לו)

הקב”ה לא יכול לראות את עמו בלא עוזר, ולכן בזמנים קשים הוא מגלה את פניו ומושיע אותו. כך היה בשמחת תורה גילוי פנים אדיר של ה’, שבו נתן רוח גבורה לעם ישראל באלפיו כדי שיוכלו לרוץ לקרבות בעוטף עזה להילחם בחמאס.

דוגמא נוספת להתגלות רוח ה’ הנותנת אומץ היא במגילת אסתר: ברור כי השבעים וחמישה אלף גוים שהרגו היהודים בכל מדינות ממלכות אחשוורוש לא נהרגו רק בגלל צו המלך; עדיין היה צורך ברוח ה’, שתתן ליהודים האומץ לתת מכה קשה באויביהם ולצאת ולהילחם נגדם. אותה התקהלות בקרב היהודים לעמוד ולהילחם באויביהם במדינות אחשוורוש– היא גילוי ה’ עצום שהיה להם.

כן אנו, בזמן הזה, צריכים להיות מוכנים לכל רגע שבו ה’ יכול להתגלות ולהושיע אותנו מצרותינו – כדי שנוכל לשוב אליו, לקשר חזק ואמיץ איתו. עלינו לראות את גילוי השכינה, לצפות להתגלותו במלואו ולהתקרב אליו כך שגילוי הפנים יימשך והסתר הפנים יגמר.

(הרב יעקב מדן. משלח ע”י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בליל שבת פרשת האזינו תשפ”ה, סוכמה ע”י שריה רום ונערכה ע”י יואב שטרן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. הפניות סתמיות הן לספר דברים. לע”נ פנינה בת ר’ אהרן (למשפחת פריירייך) ע”ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).