הקפיצה וההדרגתיות בעבודת ה'
הבעיה בתהליך הגאולה בדרך דילוג וחפזון היא הפער הגדול מאוד בין הדרגה הרוחנית אליה הגיעו ישראל בשעת היציאה, לבין המצב הרוחני האמיתי שלהם לפני היציאה.
הבעיה בתהליך הגאולה בדרך דילוג וחפזון היא הפער הגדול מאוד בין הדרגה הרוחנית אליה הגיעו ישראל בשעת היציאה, לבין המצב הרוחני האמיתי שלהם לפני היציאה.
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא - כי אמר א-להים פן ינחם העם בראֹתם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב א-להים את העם דרך המדבר ים-סוף וחמֻשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, י"ז-י"ח) מה פירוש "כי קרוב הוא"? מהו אופיו של המשפט? על איזו מלחמה מדובר במלים "בראֹתם מלחמה"? מדוע נסמך לכאן "וחמֻשים עלו בני ישראל..."?
הכתוב מדגיש שמשה ואהרן באו לבדם אל פרעה, ללא הליווי של זקני ישראל. אף תשובתו של פרעה מופנית אליהם בלבד בלשון נוכח, כשהוא מתייחס לעם בגוף שלישי. למעשה, הפסיביות מצד העם מאפיינת את סיפור יציאת מצרים לכל אורכו. מאידך, הכונה הראשונית הייתה נראית אחרת.
אמנם היה קשה לבני ישראל לצאת ממצרים אך קשה אף יותר היה להם להוציא את מצרים מתוכם, את כל האמונות הזרות, המנהגים הזרים, ההרגלים השליליים, תחושת העבדות, רגשי הנתיתות, החרדות והפחדים, או בשלוש מילים "יציאת מצרים מתוכנו".
אנו רגילים לדבר על יציאת מצרים. נח לנו לחשוב על יציאה ממצרים. אולם, קיים גם צד נוסף, והוא - הגירוש ממצרים...
"ויהי בשלח פרעה את העם". כאשר שומע יעקב כי במצרים יש אוכל, הוא אומר לבניו (בראשית מ"ב ב'):"רדו שמה, ושברו לנו משם, ונחיה ולא נמות". ואומר רש"י: "רדו שמה - ולא אמר: לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו". ואכן, "ויהי בשלח פרעה" שווה 726. "את העם" שווה 516. ההפרש הוא 210. בסיומם
1. "ויהי בשלח פרעה את העם" (שמות י"ג י"ז). המילים "ויהי בשלח" רומזות למה שיקרה מאוחר יותר על שפת ים סוף, כאשר לאחר מפלתם של המצרים נאמר (שמות י"ד ל"א): "וירא ישראל את היד הגדלה, אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו". "ויהי בשלח" שווה 371.שווה 371. "ה', משה" שווה