מהותו של המן
מה משמעותה של ירידת המן מן השמים? מדוע אסור לאגור אותו לזמן ממושך? מה מקומו של המן בתוך רצף הארועים המתואר בפרשת בשלח?
בשלח
נושאים בפרשה
"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"
באופן כללי, כל העושה אחת מאבות המלאכה בשבת - עובר בלאו ובעשה, שכן הוא גם עושה מלאכה וגם מבטל את מצוַת העשה לשבות ביום השבת. האם זהו המצב גם ביחס לאיסור תחומין, או שמא היוצא מחוץ לתחום אינו עובר אלא על איסור לאו בלבד?
"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"
פסוק זה נאמר במקורו לבני ישראל, ואסר עליהם לאסוף את המן ביום השבת. חז"ל דרשו אותו לעניין איסור תחומין, שאסור לאדם לצאת מרחק אלפיים אמה מהמקום שבו הוא שובת בשבת. בכמה מקומות בגמרא מופיעה מחלוקת התנאים בין רבי עקיבא לבין חכמים - האם איסור תחומין הוא מדאורייתא או מדרבנן, ונחלקו הראשונים בגדריה של מחלוקת זו.
שבו איש תחתיו
כל ימות השבוע אדם משועבד לעבודתו, לביתו. משניתן לו יום אחד למנוחה ופנאי, שבו חופשי הוא לעשות כרצונו, יצא מביתו, ילך לו לטייל, ואל יישאר כבול למקום אחד, כלוא בתוך גבולות ותחומים. וכי ראויה הגבלת תחומין ליום זה?
עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר
ההליכה במדבר מתוך מצוקת הרעב באה לגבש את אספסוף העבדים שיצא ממצרים לעם הנושא את דגל הצדקה, המשפט והשוויון החברתי. עליו עתידים הגויים לומר "ומי גוי גדול אשר לו חֻקים ומשפטים צדיקִם ככל התורה הזאת אשר אנֹכי נתן לפניכם היום". (דברים ד', ח)
פריחה ניסית
מכל ההסטוריה של עם ישראל, כל הסמלים, ואירועי התקופות השונות נצטווינו לשמור למשמרת שני דברים בלבד, כסמל וזכרון לנצח.
"שבו איש תחתיו"
חובתו של אדם מישראל היא למצוא לו "מקום" משלו, בו יכה את שורשיו, בו יבנה את בניינו-שלו, בניין בעל יסודות איתנים. רק אז יוכל גם להתפשט ולהתרחב. אם כל ימיו יהא נע ונד, יגלה לבסוף כי יצור תלוש הוא, שמרוב שוטטות בכל המקומות אין לו ולו? מקום אחד.
עד מתי מאנתם לשמור מצוותי ותורותי?
שני כשלונות מרכזיים נכשל עם ישראל בפרשת המן: תחילה, עברו ``אנשים`` (טז, כ) על האיסור המפורש של משה שלא להותיר מן המן עד הבוקר; ובהמשך, ``יצאו מן העם`` ללקוט ביום השביעי, למרות דבריו המפורשים של משה - ``היום לא תמצאוהו בשדה`` (שם, כה). בעקבות כשלונות אלו, טוען הקב``ה כלפי משה: ``עד מתי מאנתם לשמור מצוותי