פרשת הקללות וקריאתה
מה האדם נדרש לעשות כאשר הוא מבין שנשלח אליו מסר מן השמיים?
בחקתי
נושאים בפרשה
יראת העונש
לכאורה, מי שעובד את הקדוש ברוך הוא רק מתוך יראת העונש יש בזה פגם וחיסרון. נבקש לנסות ולהסביר מדוע גם מידה זו של יראת השכר והעונש יש בה חשיבות רבה לעבודת ה', וממילא אל לנו לזלזל בה.
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים
כשאנו אומרים משל, אנו לוקחים דבר שאנו לא יכולים להבין, כי הוא גדול ובלתי נתפס, וממשילים אותו לדבר שאנו יכולים להבין – קטן וקל להבנה. בנבואה המשל הוא תחית המתים, והנמשל הוא דבר הרבה יותר גדול – תחית עם ישראל, 'העצמות היבשות' שיחזרו לארצן.
תמורה
אסור לאדם להמיר את קדושתה של בהמה אחת, ולהעביר כביכול את קדושתה לבהמה אחרת. במידה שצעד כזה נעשה - שתי הבהמות הופכות לקדושות. מהו אופיו של דין זה? כיצד שתי הבהמות הופכות לקדושות?
עמל התורה
מהו עמל התורה? כיצד עמל התורה רמוז במילים "בחוקותי תלכו"? ומדוע עמל התורה מקבל מעמד מרכזי כל כך במקביל לשמירת המצוות?
וזכרתי להם ברית ראשונים
כשניגשים להבין את משמעותם הדתית של אירועים בעולמנו, במיוחד דברים קשים העוברים עלינו ומבטאים את כעס הקב"ה, יש לראות אותם לאור פרשת הקללות שבפרשתנו, הסנקציות שיוטלו עלינו בעקבות הפרת הברית עם הקב"ה.
בזכות לימוד זכות
דווקא מתוך הרשימה המדאיגה של קללות ועונשים, עולים רמזים ליחס של נשיאת פנים כלפינו ולאריכות האפיים שלפני המקום ברוך הוא.
מצוותי תשמרו ועשיתם אותם
מדוע לימוד התורה הנוגע למצווה מסוימת יכול להיחשב כעשיית אותה המצווה ממש?
"התוכחה"
מנהג רווח הוא, שקוראים בתורה במהירות את הקטע העוסק באיום, "התוכחה". אולם, אין זה פוטר אותנו, בלימודנו העצמי, מלעיין בפרשה זו בעומק. זאת, במיוחד כאשר יש בפרשה זו התייחסות לשאלה קשה אך חשובה – מה, על פי התורה, אמורה להיות התגובה שלנו לאסונות.
כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם
כאשר אדם למד תורה, יש לו הזדמנות להיוולד מחדש, להיווצר מחדש, לקבל צורה חדשה. אך בתנאי אחד: אם הוא פתוח לכך.
מחיר ביטול ההסכם
מה מטרת הקללות? גם אם אנו מבינים שיש כח בפרס, ובעונש, כדי לעודד או למנוע, מדוע קללות קשות כל כך? אי אפשר משהו שיעודד לקיים מצוות, אך לא יפחיד? או קצת פחות מ 49 קללות?
תיקון האדם והטבע
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ." לכאורה, מה הברכה מיוחדת שיש כאן, לה זוכים על ידי הליכה בחוקותיו של הקב"ה. הרי, דרכה של הארץ לתת יבולה ודרכו של עץ השדה להניב פירות?
מרובה מידה טובה על מידת פורענות
מדוע הקללות תופסות מקום כה גדול לעומת הברכות? שאלה זו קשה אף יותר לאור דברי חז"ל, ש'מרובה מידה טובה על מידת פורענות'[1] - בשתי הבריתות הנכרתות בין ה' לישראל נראה שמידת הפורענות גדולה הרבה יותר.
שיטת ה'רק ורק'
כל כח בבריאה נועד למטרה מסויימת, נועד כדי לחבר אותנו, לבורא, למצוה, ולמהות, מעשה המצוה הוא רק האמצעי דרכו אנחנו יכולים להתחיל את תהליך החיבור. אדם הלוקח את מעשה המצוה, והופך אותו למטרה מנותקת ממהותה, דומה הוא ללוקח יהלום, לשימושים נפסדים.
השמיעה הרוחנית
עמל התורה לא זו בלבד שפירותיו הן "ונתתי שלום בארץ", בכוחו גם לפתוח אוזניים למנגינת ההשגחה.
חורבן שלישי לא יהיה
הרמב"ן בפירושו לתורה על פרשיות התוכחה, הן בפרשת בחוקותי והן בפרשת כי-תבוא, מעמיד את שיטתו הייחודית לפיה התוכחה שבויקרא היא נבואה על חורבן הבית הראשון, והתוכחה שבדברים היא נבואה על חורבן הבית השני. פירוש זה משתלב היטב עם שיטתו של רמב"ן במקומות רבים במקרא, לפרש את התורה פירוש היסטורי: כך הוא מפרש את סוד ששת ימי בראשית בהקבלה לששת-אלפי השנים שקיים בהם העולם (בראשית ב', ג); כך הוא מפרש את מעשי האבות ע"פ העיקרון של 'מעשה אבות סימן לבנים' (בראשית י"ב, ו); וכך הוא מפרש את שירת האזינו כנבואה הכוללת את כל תולדות ישראל.
"אם בחוקותי תלכו"
בחלקה הראשון של פרשת בחוקותי מפרטת התורה את השכר הטמון לישראל אם יקיימו את מצוות ה' ואת העונש השמור להם אם יעברו עליהן. הלשון שבה נוקטת התורה היא 'הליכה' בחוקות ה'. בביטוי מיוחד זה, ראו בעלי המדרש פתח להבנה משמעותית יותר של ההליכה בעקבות רצון ה'.
בזכות לימוד זכות
דווקא מתוך הרשימה המדאיגה של קללות ועונשים, עולים רמזים ליחס של נשיאת פנים כלפינו ולאריכות האפיים שלפני המקום ברוך הוא.
מעורבות נפשית בעבודת ה'
הבחירה החופשית פוגשת את האדם בכל צומת של חייו. לעיתים רבות, המרכיב אשר יכריע את בחירתו באותה צומת היא מעורבותו הנפשית.
הפיכת החיסרון ליתרון
היא להפך את כל החסרונות הגדולים למקור היתרונות הגדול ביותר, מתוך רצון להיטיב עם הזולת, להיות אדם טוב יותר בעולם מתוקן יותר. אלה הם חיים בדרך של קו אמצע.
"אם בחוקתי תלכו" – העיסוק בתורה
בפתח פרשת בחוקתי מבטיחה התורה לעם ישראל שפע חומרי שלום ובטחון במידה ועם ישראל שומר ומקיים מצוות והולך בחוקות ה'. חלק הברכות כולל את עשרת הפסוקים הראשונים שבפרשה, הפותחים ב"אם בחוקתי תלכו" - באות א', ומסיימים ב"ואולך אתכם קוממיות". על כך אמרו המפרשים שהתחלת פסוקי הברכה ב-א' וסיומם ב-ת' בא לרמוז לנו שעל עם ישראל
"ונתתי גשמיכם בעתם" – הברכה שבעיתוי
מה בין ההבטחה בפרשתנו "ונתתי גשמיכם בעתם" לבין ההבטחה "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש"?
"ואם לא תשמעו לי… להפרכם את בריתי" (כו, יד –טו)
כתב רש"י "להפרכם את בריתי - כופר בעיקר, הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית, ואלו הן, לא למד, לא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצוות, כופר בעיקר" ואמרו חז"ל "לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר
אם בחוקותי תלכו
על מילות הפתיחה של פרשת בחוקותי "אם בחוקותי תלכו" מסביר רש"י, שלא מדובר כאן במצוות עצמן, שהלא בהמשך הפסוק כתוב בפירוש "ואת מצוותי תשמרו", כך שהתחלת הפסוק חייבת להתייחס למשהו אחר. מסיק מזה רש"י שהמילים "בחוקותי תלכו" מתייחסות למשי ש"עמל בתורה", כלומר עמל בלימוד התורה. נשאלת השאלה, איך זה שעל לימוד התורה כתוב "אם"? האם