יפה שיחתן של ...... לא בדיוק דבר תורה אלא סיפור יהודי... הכל שמחין התזמורת מנגנת את מרש החתונה החתן הלבוש קיטל מלווה בשושבנין ונרות בידיהם אל עבר החופה לאחר שכיסה את פני הכלה בהינומה. עוד בטרם קידשה לומר במעמד זה מקבל את הכלה תחת חסותו. שם ממתין לו הרב. ושוב יוצאים המחותנים הבאם לשמח חתן
"הרי את מקודשת לי"- מעשה הקידושין העומד במוקד החופה בא לידי ביטוי במתן תורה מיד החתן- ליד הכלה. מדגיש הכתוב "מימינו אש דת למו" (דברים ל"ג, ב'), ו"אש דת" זו עתידה להינתן לכנסת ישראל על ידי ריבון העולמים, אשר יושיט לה ביד ימינו את התורה כטבעת נישואין ויאמר לה "הרי את מקודשת לי", ומכאן המקור
נאמר במדרש: אמר רבי אבהו: נטל הקב''ה כוס של ברכה ובירכן (את אדם וחווה), אמר רבי יהודה בר רבי סימון: מיכאל וגבריאל היו שושביניו של אדם הראשון. אמר רבי שמלאי: מצינו שהקב''ה מברך חתנים ומקשט כלות וכו' (מדרש רבה בראשית ח).
בימי התלמוד היה המנהג לתת עטרה בראש החתן והכלה. העשירים עשו העטרה של זהב והעניים מענפי עץ עבות ומן ורדים (מסכת סוטה מ"ט) סותרין שערות ראש הכלה וקולעין אותה מחדש קודם החופה, שכן הקב"ה קלע לחווה וקשטה בכ"ד קשוטין והביאה אל האדם (מסכת עירובין י"ח). מכסין הכלה בהינומא על ראשה ועל פניה כדכתיב ברבקה "ותקח
כשהחתן והכלה עושים את דרכם לחופה, הם אינם הולכים לבד, אלא מלווים על ידי הוריהם השושבינים. החופה, אשר מחברת ומאחדת את הזוג הצעיר למשפחה חדשה, מהווה גם פרידה ממשפחותיהם שלהם. פרידות מטבען הן עצובות, אך פרידה זו שונה מכולם. תחת החופה באה יצירת האדם לכדי תכלית, ובכניסתו אליה מביע הזוג את רצונו להצטרף למעגל קיומו
האשכנזים נוהגים ללוות את הזוג לחופה כאשר הם אוחזים בנרות הדולקים בידיהם וזה כנגד הימים בהם נאסרו קיומם של חופה וקידושין, וזוגות יהודיים נאלצו להתחבא ולהתחתן בסתר. על תקופה זו, לאחר חורבן בית שני מסופר:" בימי השמד לא היו יכולים לעשות חופה לעיני כל, והיו עושים העניין בצנעה. ומי שהיו אצלו נרות דולקים על המפתן,