אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) "אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'ויקרא את שמם אדם'". ויש לתמוה על גמרא זו, אם אדם שאיו לו אשה אינו אדם, אם כן מה הוא, וכי הוא בהמה, מלאך או מה? ראיתי סיפור באתר 'הידברות' שיאיר את עינינו בענין הזה. במשפט המפורסם שנערך
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
מהו סוד אותה הצלחה המיוחלת בנישואין ובמה עלינו לפעול בכדי להשיגה?
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
המילה "בחור" מתארת אדם צעיר ולא נשוי והיא כלולה במילה "מובחר" בתוספת האות "מ" שערכה בגימטריה 40, אותם 40 ימים בהם משה רבינו ע"ה שהה על הר סיני וקיבל את התורה הקדושה, ללמדנו שכשאדם מתחתן הוא מתקרב יותר אל השם יתברך מאחר ונפתחות לו עוד הרבה אפשרויות להאיר את אור השם בעולם בצורה שלמה יותר
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
קדיש וקדושה בתפילה בציבור דורשים לפחות מניין, כך שאי אפשר להתחיל תפילה בציבור אם אין עשרה אנשים, אף אם חסר רק אדם אחד להשלמת המניין וליצירת התנאים ההכרחיים לצורך המעמד. מה שמיוחד במספר 10 בין יתר הדברים זאת העובדה, שזהו המספר הקטן ביותר המורכב משתי ספרות, ומכאן אפשר ללמוד שאם האדם רוצה לקדש את עצמו
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
טעם שבירת הכוס- בונים בית המקדש וויתור אחד לשני מה הטעם שבדיוק אחרי ששוברים את הכוס מתחילים לשיר וכו' לכאורה היה צריך לעשות חמש דקות דומיה לזכר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"ומה הטעם אלא הפשט הוא ששוברים את הכוס בשביל הזכר לחורבן בית המקדש וכאן הזוג בונה בית מקדש והטעם הוא שבבית המקדש הדבר העיקרי
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
כתוב "מצא אשה מצא טוב" (ויפק רצון מה') ולעומת זאת "ומוצא אני מר ממוות את האשה". 1. מדוע כפל לשון "מצא"? 2. איך מיישבים את הסתירה בין הפסוקים? ניתן להסביר זאת בכמה דרכים, אחת מהן היא שאדם שהכיר בחורה, ויוצא איתה כמה חודשים וכיף להם ביחד, ושהחליטו להתחתן ולהקים בית, זה נקרא מצא אשה -
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק טז למדנו: ``החתן דומה למלך - מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה; מה המלך הכל מקלסין אותו, כך החתן הכל מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה; מה המלך פניו מאירות כאור חמה, כך החתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר (תהלים יט,ו): `והוא
אירועים מיוחדיםאירוסין ונישואין
כשהחתן והכלה עושים את דרכם לחופה, הם אינם הולכים לבד, אלא מלווים על ידי הוריהם השושבינים. החופה, אשר מחברת ומאחדת את הזוג הצעיר למשפחה חדשה, מהווה גם פרידה ממשפחותיהם שלהם. פרידות מטבען הן עצובות, אך פרידה זו שונה מכולם. תחת החופה באה יצירת האדם לכדי תכלית, ובכניסתו אליה מביע הזוג את רצונו להצטרף למעגל קיומו