הקב"ה שברא את כל העולם וגם את בני האדם יודע שהדרך היחידה בה יכולים הם לזכות לחיי הנצח והעולם הבא היא רק בדרך ד', האמונה, התורה והמצוות, וחרף כך אין הוא מכריח אף לא אחד מבניו ובנותיו היקרים והאהובים ללכת בדרך זו, כי אם מעדיף שילכו בה מתוך רצון פנימי תוך שימוש בזכות הבחירה החופשית.
איתא בגמרא יבמות (דף סג:) "במערבא כי נסיב איניש איתתא אמרי ליה "מצא" או "מוצא", "מצא" דכתיב "מצא אשה מצא טוב", "מוצא" דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה". והשאלה היא, מה פשר הדבר שהיו שואלים אותו "מצא" או "מוצא", וכי חתן זה היה מוכן להתחתן עם אשה שהיא מר ממות? ועוד, הא אמרו במסכת
איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) "אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'ויקרא את שמם אדם'". ויש לתמוה על גמרא זו, אם אדם שאיו לו אשה אינו אדם, אם כן מה הוא, וכי הוא בהמה, מלאך או מה? ראיתי סיפור באתר 'הידברות' שיאיר את עינינו בענין הזה. במשפט המפורסם שנערך
בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה' : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום:עד היכן מגיעה חשיבותו של השלום בעיני ה'בזכות השלום ה' מוכן למנוע גזירות פורענות. כמאמר הפסוק :חבור עצבים אפרים הנח
יפה שיחתן של ...... לא בדיוק דבר תורה אלא סיפור יהודי... הכל שמחין התזמורת מנגנת את מרש החתונה החתן הלבוש קיטל מלווה בשושבנין ונרות בידיהם אל עבר החופה לאחר שכיסה את פני הכלה בהינומה. עוד בטרם קידשה לומר במעמד זה מקבל את הכלה תחת חסותו. שם ממתין לו הרב. ושוב יוצאים המחותנים הבאם לשמח חתן
כתוב "מצא אשה מצא טוב" (ויפק רצון מה') ולעומת זאת "ומוצא אני מר ממוות את האשה". 1. מדוע כפל לשון "מצא"? 2. איך מיישבים את הסתירה בין הפסוקים? ניתן להסביר זאת בכמה דרכים, אחת מהן היא שאדם שהכיר בחורה, ויוצא איתה כמה חודשים וכיף להם ביחד, ושהחליטו להתחתן ולהקים בית, זה נקרא מצא אשה -
מספרים, שלביתו של רב זקן בירושלים באו כמה תלמידים להיבחן אצלו לקבלת הסמכה לרבנות. התלמידים הגיעו בשעת הערב, כפי שנקבע מראש, אך הרב ביקשם להמתין , כי יש לו אורחת בחדר השני. התלמידים המתינו שעה ארוכה והתפלאו, כיצד הרב מבזבז את זמנו עם אורחת בחדרו והוא נותן להם לחכות. לאחר זמן יצאה אשתו מהחדר. אמר