ה"עמלק" הפנימי שבתוך כל אחד מאיתנו
בסיומה של פרשתנו אנו מצווים על מחיית זכר עמלק.
עמלק אינו רק אויב פיזי. בעולמה הפנימי של תורת החסידות, 'עמלק' מבטא בעיקר מצב רוחני שלילי בנפש.
מסופר על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן, שנעשה חסיד בזכותו של… עמלק.
עד אז הוא היה אברך תלמיד-חכם ועובד ה', והשתייך לחוג של ה'מתנגדים' לדרך החסידות.
פעם אחת, בשבת 'זכור', נזדמן לעיירתו עובר-אורח, שמשך את תשומת-ליבו: בשעת קריאת פרשת 'זכור' התבונן באורח, והבחין בתווי פניו כי הוא רוחש איבה עמוקה לעמלק.
לאחר הקריאה ניגש אליו ושאלו: "מה עשה לך עמלק, שאתה מתעב אותו כל-כך?".
השיב האורח: "רצונך לדעת? בוא עמי לרבי שלי, לאדמו"ר הזקן". וכך נעשה חסיד…
ה'עמלק' הרוחני-פנימי הזה הוא האויב הגרוע והמסוכן ביותר. הוא עושה הכל כדי להפריע לכל יהודי שמבקש לעבוד את ה' באמת. לא-אחת, במהלך התוועדות בחב"ד, מעיר איש לחברו: "בדבריך מסתתר עמלק קטן" או "אני שומע את עמלק מדבר מגרונך"… די במשפטים הללו בכדי לעורר את הזולת לבחון מחדש את הדברים שהשמיע.
על עמלק אומרים חז"ל, כי הוא "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו".
מעשיו הרעים אינם נובעים מתאווה שגברה עליו או מחוסר ידיעה בגדולת ה'.
להיפך, הוא יודע הכול, מכיר את האמת – ואף-על-פי-כן (או דווקא משום כך) הוא מתייצב כנגדה.
לכן מייצג עמלק את הרע המוחלט שאין לו שום תקנה. וכי מה אפשר לדבר עמו ומה אפשר להסביר לו? הלוא הוא יודע הכול, וככל שהוא יודע יותר – כך הוא מתייצב בעזות-מצח גדולה יותר כנגד האמת.
הדרך היחידה להתמודד מול עמלק היא הכחדתו ומחייתו המוחלטת.
את ה'עמלק' שבתוכנו מתארת התורה במילים: "אשר קרך בדרך" – "קרך" מלשון קרירות. זו הנטייה לקרר ולצנן כל דבר.
יהודי שומע דבר-תורה או אמרה חסידית, מתחמם, מתלהב ורוצה לפעול בכיוון החיובי.
אלא שאז בא עמלק החבוי בנפשו ולוחש: "מה אתה מתלהב? תירגע. אל תעשה מזה עניין גדוD7 מדי". זהו עמלק רוחני-פנימי שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו, או במילים אחרות – זהו יצר הרע…
אלא שכל מציאות הרע שקיימת בעולם – היא כמובן תוצאה של חטא עץ הדעת, שבעקבותיו נעשה ערבוב מוחלט בין הטוב לרע, ועד שאין טוב בלא רע ואין רע בלא טוב.
אלא שאותו יצר הרע (עמלק) המשוקץ והמנוול יודע היטב שברגעים אלה, שהם הרגעים האחרונים של הגלות,
אלו פרפורי הגסיסה האחרונים שלו, ושבעצם כל עוצמת הקיום שלו נובעת אך ורק מהעובדה שעם ישראל נמצאים עדיין בעיצומה של הגלות האיומה ונוראה (כולל כמובן גם גלות פנימית בכל מה שנוגע לעבודת ה'), כך שממילא הרע עדיין שולט בעולם, ואז גם ממילא העמלק הפנימי שבתוכנו (יצר הרע) יכול להמשיך ו"לחגוג" במלוא עוזו.
אלא שבקרוב ממש נזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה, שאז יתקיים "כן יאבדו כל אויביך ה'" (כולל כמובן הניצחון הסופי והכרתתו המוחלטת של האויב הגדול מכולם, שזהו העמלק הרוחני-פנימי המפריע ונלחם בנו בכל דבר שנוגע לעבודת ה') ו"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ונראה את הגילוי המוחלט של מלכות ה' בעולם, שהוא אחד ושמו אחד!
(נשלח ע"י גלעד קליינר)