"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח). הפסוק מלמד אותנו בעה"י דבר מענין. רמת האהבה שהיתה ליצחק ורבקה כלפי בנם יעקב היתה פחות או יותר שווה וכך היה גם באהבתם כלפי עשו, שנאמר: "אשתו כגופו" (יבמות סב:), שהרי חייב לומר שבדרגתם הגבוהה קליטת המציאות שלהם היתה מיושרת לאמת
במובן מסוים, ניתן להבין את עשו: כל חייו הוא טורח ומכבד את אביו, מאכילו ומשקהו, כדי להגיע לרגע שבו יקבל את הברכה, וברגע אחד בא יעקב וגונב את עמל חייו, את ברכתו.