חמץ ומצה בפסח ובקרבנות
מתוך שהחמץ הוא סוף התהליך הוא אסור בפסח ומחויב ביום הבכורים.
צו
נושאים בפרשה
אש התמיד
גם בשעה שבפועל לא מוקרב קרבן, המזבח נמצא תמיד בעמדת המתנה, מוכן לעבודה. בחסידות, עניין האש היוקדת על המזבח תמיד נדרש ביחס לעולמו הרוחני של כל אדם מישראל.
"יודו לה' חסדו"
הקרבנות הראשונים שהוקרבו בעולם לא הוקרבו מתוך חיוב או מתוך רצון לכפרה, אלא מתוך רגש של הודיה על הטוב שה' גמל עם האדם. בעקבות רגש זה האדם רוצה לתת משהו משלו לה'. קרבן התודה הוא הקרבן "הוותיק" ביותר, ובעל המשמעות המקורית ביותר של הקרבן.
חמץ ומצה בעולם הקורבנות
הכלל שטבעה התורה דורש בחינה - מתי מותר להקריב חמץ (ודבש פירות) ומתי אסור לעשות זאת?