אש בעבודת ה'
כיצד המצווה הזו של התמדת האש על המזבח מועילה לברך את אותה מידה שבאדם?
צו
נושאים בפרשה
שבת הגדול – אש תמיד תוקד באדם
מצוות הדלקת האש על המזבח אינה נדרשת רק לשם הקרבן אלא יש כאן מצווה עצמאית ייחודית – שהאש תישאר תמיד; כך כבוד שמים.
כהן ונביא
העקרונות המנחים בעבודת הכהן הם השגרה, ההתמדה, הנאמנות למערכת והמחויבות לתפקודה התקין. לעומתו, תפקיד הנביא הוא להביא מסרים חדשים מהקב"ה לעמו. מסריו בוערים כלהבה, ותפקידו להוביל לשינוי. לאור הבדלים אלו, מובן מדוע התעמתו נושאי שני התפקידים לעתים קרובות כל כך.
"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא…" (ו, ב)
אומר רש"י אין צו אלא לשון זירוז (עפ"י הגמרא בסנהדרין ) ומסביר רש"י שנאמר פה, בענין קרבן עולה, לשון מיוחדת של זירוז כי יש בקרבן זה חסרון כיס, שהרי בקרבן עולה כל הבשר עולה כליל לד' ואף חלק ממנו איננו ניתן לאף אחד. זה הפשט בחסרון כיס ברובד הנמוך, אך ברובד היותר גבוה יש להסביר
מיידיות והשלמה
הזריזות השלמה כוללת שני רכיבים - מיידיות והתמדה. הזריז, מחמת אהבתו הרבה למצוה, מחכה לרגע הראשוני בו יוכל לקיימה, ואז מבצעה בזריזות. אך מרכיב המידיות אינו מספיק, ויש לשלב עימו את מרכיב ההתמדה [='לדורות']. טיפוס המתחיל בזריזות ובהתלהבות פרויקט מסוים, אך לאחר זמן מה מתעייף ונשחק ומפסיק באמצע הפרויקט יצא שכרו בהפסדו. הזריז השלם, אינו