מה שהגיד לפרעה ומה שהראה לו

נאמר בפרשה “את אשר הא-לקים עושה הגיד לפרעה” (בראשית מ”א\כ”ה).
כאן נאמר – “הגיד לפרעה”, ומדוע כאשר מדובר על הפרות הרעות ושנות הרעב – נאמר “אשר הא-לקים עושה הראה את פרעה”?

אלא, ידוע על פי הגמרא במסכת שבת, כי “מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב”ה וחזר בו”, כלומר – הבטחה היוצאת מפי הקב”ה – חייבת להתגשם. לא כן הדבר במחשבה, ובפרט במידה רעה – את זו יכול האדם לשנות על ידי בחירתו החופשית, אם רק יבחר בטוב.
לכן, כאשר יוסף מבשר על שנות השובע, הוא אומר “את אשר הא-לקים עושה הגיד לפרעה”, כלומר – בשורה זו בהכרח תתקיים, משום שיצאה מפיו של הקב”ה. לעומת זאת, כאשר הוא מודיע על שנות הרעב – הוא אומר “הראה לפרעה”, כלומר – במחשבה ולא בדיבור, וגזירה כעין זו ניתן לשנות..

(פנינים לשבת בשם ריקועי פחים)