וראית את אחורי ופני לא ייראו

הגמרא על פסוק זה מפורסמת מאד (ומובאת כמובן ברש”י): “אמר רב חנא בר ביזנא א”ר שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב”ה למשה קשר של תפילין” (ברכות ז ע”א)

על דברי רב חנא יש לשאול שתי שאלות של פשט: ראשית – מה פשר ההתגלות הזו למשה? ושנית – מה הקשר בין קשר התפילין של קודשא בריך הוא לבין י”ג המידות של רחמים שגילה לו למשה באותו מעמד, לאחר חטא העגל?

לאיזביצר יש פירוש נפלא ופשוט: “תפילין מרמזים על דביקות וחיבור (גם לפי פעולת הקשירה על הלב ובין העיניים, וגם על פי שמם: כמו ‘נפתולי א-לוהים’ או ‘צמיד פתיל’ שבפרשת פרה), היינו – שאנו מקושרין בהקב”ה. אף שיעבור עלינו מה – לא נתפרד ממנו”. (“מי השילוח” ח”א דף צד ד”ה ‘והסירתי’)

אם ניזכר במה שכתוב בתפילין של הקב”ה, נוכל גם להסביר את הקשר בינם לבין חטא העגל וי”ג המידות של רחמים: “ותפילין דמארי עלמא – כתיב בהו ‘מי גוי גדול’. היינו שהש”י משתבח בישראל שהם מתקשרים בו, וגם הש”י נקשר בהם. אף כי יחטאו – לא יהיה נתוק מהם אהבתו”.

הסוד שנתגלה למשה בנקרת הצור הוא שאף לאחר החטא הכי גדול בתולדות עם ישראל – יש נקודה שבה עדיין ה’ אוהב את ישראל בדיוק כמו שאהב אותם בימי האבות, וכמו שהיה מאז ומעולם. למרות חרון האף הגדול, ולמרות שה’ רצה כמעט להשמידם – יש צד באהבה ההדדית שלא נפגם ולא יכול להפגם. אמנם, למשה נאמר גם “ופני לא יראו”: במבט אל העבר אפשר לראות כיצד החטא אינו יכול לפגום בקשר, אך ביחס להווה – יש עבירה ועונש, ויש עדיין הסתר פנים.

גם בתפילין שלנו, שכתוב בהם “ואהבת את ה’ א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”, יש הצהרה: בכל מידה ומידה שהוא מודד לנו, ולמרות כל העונשים, ההסתרות והצרות – לא יהא שום פיחות באהבתנו אליו. לכך אנו מתפללים בשני המובנים: “ואהבתך אל תסיר/תסור ממנו לעולמים”.

(דניאל סרי-לוי. נשלח ע”י ישיבת הר עציון במסגרת “יום יום”. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).