שמותיו והנהגותיו של הקב"ה
שמותיו של הקב"ה מסמלים את הנהגתו בעולם, ובעיקר את מידת הדין והגבורה מול מידת הרחמים והחסד. אנחנו, לעומת זאת, נדרשים ליחס אחד, בלתי תלוי, כלפי הנהגת ה': "בכל מאודך - בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו" (ברכות נד ע"א).
וארא
נושאים בפרשה
החידוש בהתגלות בשם הוויה
ההכרזה "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", עוררה תמיהה רבתי בקרב המפרשים: וכי האבות לא הכירו את שם ה'? פעמים רבות מספור הוא התגלה אליהם בשמו – ואם כן, מה החידוש הגדול כעת?
מיהו מושא החיזיון התאולוגי של מכות מצרים?
מהי מטרתה של שליחות משה? האמנם פרעה ואמונתו ניצבים במוקדה? האם האמונה בא-ל אחד אמורה להיות כבר בשלב מוקדם זה נחלתם של כל העמים? אם כן, במה ייבדל עם ישראל ויזכה למעמד של עם סגולה?
החיבור בין ברית המילה וברית בין הבתרים בדרכו של רש"י
בימי האבות, ברית בין הבתרים הייתה עלומה ונסתרת. היא הייתה שרויה בתרדמה, "במחזה", חבויה בחיק העתיד. כשהגיע הזמן, ברגע של יציאת מצרים, כבר יש אומה - הגיעה עתה של ברית בין הבתרים.
"למה זה תשאל לשמי"
כבר נשתברו קולמוסים רבים כדי להבין את עצם כוונתו של ה' בחילוף השמות בין השם ש-די לשם הוויה, את הנכונות לשימוש בשם זה או אחר בתקופת האבות, ועל משמעות הדבר. אך מעבר לכך, מתבקש הסבר לעצם התמקדות הבורא בשמותיו, בעוד טענתו של משה כלל לא התייחסה לכך. התלונה של משה כוונה כלפי חוסר הצלחתה של משימתו להוציא את ישראל ממצרים. מה היה חסר בתשובתו של ה' אם לא הייתה כוללת את הדיון בשמותיו?
ברית המילה וברית בין-הבתרים
ברית המילה היא ברית טבעית, על-היסטורית ולא-מותנית. היא נוקטת בשם אלוקים, כיוון שמרגע הברית - בחירת ישראל וסגולת ארץ ישראל הפכו לחלק מהטבע. ברית זו היא ברית הנטמעת בסדר הטבעי של העולם, ואינה משתנה לאורך כל הדורות. לעומת זאת, ברית בין-הבתרים - יסודה מהפכה וחידוש. עם ישראל ישלוט בארץ ישראל כאשר יבשילו הנסיבות ההיסטוריות לכך, ומטרתו תהיה לבנות בארץ חברת מופת, שתפיץ את שם ה' בעולם. מסיבה זו, ברית בין-הבתרים נוקטת בשם הוי"ה, המסמל חריגה מהטבע. שתי הבריתות מתחברות לאחת בפתיחת פרשתנו.
איך קוראים לקב"ה?
פרשת וארא, מתחילה בפס' " וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם " , הפס' נראה די תמוה, שהרי מה הכוונה "לא נודעתי להם"? אבותינו לא היכרו את הקב"ה? הרי אברהם אבינו היה הראשון שהכיר את הקב"ה והפיץ את שמו , ובעקבות כך הלך בציווי ה -"לך לך מארצך , ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" , האם הוא הלך למקום לא נודע בלי אמונה ובטחון במי ששלח אותו?
הרהורו של משה רבנו
"וידבר א-להים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם" מה רצה הקב"ה לומר במלים "אני ה'" ולשם מה הזכיר כאן את האבות?