בפרשתנו, מתנהל דיון בין הקב"ה למשה, בדבר מינויו של משה למנהיג. בפסוק י', ה' מצווה את משה "בא דבר אל פרעה מלך מצרים, וישלח את בני ישראל מארצו". משה נשלח אל פרעה לשכנע אותו לשחרר את עם ישראל מארץ מצרים. בפסוק יב' משה מעלה חשש באומרו "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה,
מכת ברד המסיימת את פרשתינו לא הייתה מכה ככל המכות, היא לא פגעה בכולם, אלא רק במי שהיה חשוף מחוץ לבית. אדרבה, היא אף נתנה אפשרות להינצל בידי מי שרצה להסתגר בביתו ולברוח ממנה, כמו שהודיע משה רבינו בהתראתו קודם המכה לפרעה ולעבדיו. התורה מעידה כי רבים לא עשו כן, דבר שנראה בלתי מובן! הרי
"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" פסוק זה שנאמר בתחילת פרשתינו מעורר תמיהה, מהו תוכן הציווי שנאמר באותה שעה לישראל? הרי פשיטא שאין צורך בציווי להסכים להשתחרר מעול המצרים! וכי מי לא היה מוכן לפרוק מעליו את עול פרעה? וגם אילו
ה' אומר למשה לבוא אל פרעה, לאחר שהוא קיבל את שבע המכות הראשונות, גם כדי להעביר את סיפור יציאת מצרים מאב לבן, כמו שנאמר (שמות י' ב'): "ולמען תספר באזני בנך, ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים", וגם כדי לקיים את ההבטחה לאברהם אבינו, כמו שנאמר בהגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא.