הוי דן את כל האדם לכף זכות

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו. ויצוו אל יוסף לאמר… אנא שא נא פשע אחיך… ויבך יוסף בדברם אליו (בראשית נ', ט"ו-י"ז)

רש"י על אתר אומר כי חששם של האחים נבע מכך שיוסף הפסיק להזמין אותם לאכול על שולחנו. המקור לפירושו הוא במחלוקת ר' לוי ור' יצחק בבראשית רבה. ר' לוי סובר שכל עוד חי יעקב, נהג יוסף להזמין את אחיו לשולחנו, ויעקב היה מושיב אותו בראש השולחן – לפני ראובן הבכור ולפני יהודה, המלך לעתיד. עתה, משמת יעקב, יוסף סבר שאינו בדין שישב בראש, ולכן חדל להזמין את אחיו. ר' יצחק סובר כי בדרך לקבורת יעקב הלך יוסף להסתכל בבור שאליו זרקו אותו. על שני מקרים אלו אמר ר' תנחומא:"הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן, אלא: 'לו ישטמנו יוסף'…"

לפי ר' לוי הייתה ליוסף התלבטות קשה. מצד אחד, עתה, כשיעקב כבר אינו מזמין אותו לשבת בראש, אינו בדין שינהג כך. מצד שני – הוא שליט מצרים, וכנראה יש לו במה ציבורית מזווית הראייה של המצרים, ואינו בדין שלא ישב בראש. מה עשה יוסף? עקף את הבעיה, וכלל לא הזמין את האחים. יוסף, שרצה שהריב עם האחים יישכח ויעלם כלא היה, חשש שהאחים יראוהו שוב כמתגאה עליהם, ולכן לא הזמינם. אך לאחים היו כל הסיבות שבעולם להאמין שיחסיהם עדיין אינם תקינים, והוא לא הבין שמעשיו רק מחזקים זאת, בניגוד לכוונתו. וכן הדברים גם לפי ר' יצחק: הבור היה מקום טראומטי מבחינתו של יוסף. מן הסתם לא שכח כל ימיו את הפחד והסבל שהיו מנת חלקו בבור, כעבד נשלט. כדי לסגור מעגל מבחינה פסיכולוגית רצה יוסף לחזור אל הבור כבן חורין ולנסות לשכוח את הטראומה "הוא לא נתכוון אלא לשם שמים"! כל רצונו היה לשכוח את הבור, אך גם במקרה זה לא הבין יוסף כיצד תיתפש התנהגותו בעיני אחיו "הנה הוא נזכר בבור! אנחנו חשבנו שהכול נגמר, אך הנה הוא לא שכח"; ממילא, "ויאמרו: לו ישטמנו יוסף…".

באופן דומה מגיב יוסף להודעת האחים על "ציווי יעקב" – הוא בוכה. יוסף, שחשב שהכול כבר נשכח, שחשב כי שוררים ביניהם יחסים טובים, גילה פתאום שהכול אשליה. לא זו בלבד ששום דבר לא נשכח אצל האחים, אפילו יעקב לא שכח! הכול צף מעל פני השטח. יוסף חשב שמעשיו כילד נשכחו אחרי שהיה נדיב כל כך כלפי משפחתו, אך פתאום הכול התנפץ, נתגלה שהטינה והחשדנות עדיין קיימות. כל השיבוש הזה במערכת היחסים נובע מדבר אחד – מחוסר ההבנה של האחים זה את זה, מחוסר הכבוד ביניהם, ובעיקר מכך שלא סמכו זה על זה. לו היה יוסף מאמין באמת שקשריו עם אחיו הדוקים, היה קורא להם ושוטח את הבעיה לפניהם; אך האחים עדיין לא סמכו זה על זה, ועדיין לא ראה כל צד את חברו כמי שכל מעשיו "לשם שמים", וזה היה מקור הריב והבעיות שביניהם.

הגמ' בשבת (קכז.) אומרת:"אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: שישה דברים אדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות"
הגמרא תמהה על מימרא זו: והלוא במשנה ריש מסכת פאה נשנו רק כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, הבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כדברים המעניקים לאדם זכויות אלה?! ותשובתה (שם עמוד ב, על פי אחת הגרסות): ששת הדברים שבמימרא נכללים בשלושת הדברים שבמשנה. ומסביר רש"י (שם ד"ה ה"ג הני נמי בהני שייכי): "דן את חברו לכף זכות בכלל הבאת שלום, דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר 'לא חטא לי בזאת, אנוס היה או לטובה נתכוון', יש שלום ביניהן"

בעיית אי ההכרעה לכף זכות קיימת בשני מישורים. האחד הוא בהיבט הצר – הפגיעה הפרטית והאישית באדם. השני הוא בהיבט רחב יותר – במישור החברתי. חברה הבנויה באופן כזה שאיש אינו יכול לסמוך על חברו וכל אחד רואה את חברו תמיד בחזקת חשוד היא חברה מקולקלת. אינה דומה חברה שדלתותיה נעולות תמיד לחברה שלעולם אינה נועלת דלת. מדרש תורת כהנים מסביר את הפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" בשתי צורות: כפנייה לדיין וכפנייה לעם. בה במידה שיש חשיבות ברורה ומובנת לשפיטת הדיין את העם בצדק, יש גם חשיבות לכך שכל אדם ידון את חברו לכף זכות. לאמרה "כבדהו וחשדהו" אין מקור בחז"ל. לפעמים אמנם זהו הצורך, אך תמיד יש לשאוף לחזק את היחסים ולהגיע למצב שבו אין חשד אלא רק כבוד הדדי. זוהי חברה החיה בשלום אמיתי.

יש לדברים אלו גם משמעות אקטואלית בנוגע ליחסנו לחילונים, לרפורמים ולקונסרבטיבים: בד בבד עם המאבק המוצדק וההכרחי בדעותיהם, האם לא ראוי כי לא נדחה על הסף את האפשרות שלפחות חלקם מתכוונים באמת "לשם שמים", ולא נתעקש להאשים תמיד את כולם כפועלים מתוך נגיעות ואינטרסים אישיים ולראות רק את עצמנו כמתכוונים לשם שמים?

(הרב אהרון ליכטנשטיין.מתוך שיחה שסוכמה על ידי שאול ברט. השיחה לא עברה את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • עם ישראל והתוכנית האלוקית
  • הקרבה האמיתית לגושן
  • "ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (מו, כט)
  • היטמעות בתרבות נכרית
  • "ויגש אליו יהודה" - אל מי ניגש?
  • מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו במשך כל השנים
  • פרשת ויגש - צער השכינה וצער הבנים
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.