כל המשמח חתן וכלה – כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים
הגמרא אומרת על המשמח חתן וכלה – "רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: (ירמיהו ל"ג) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'".
הקמת משפחה משולה לבית, כאמור בברכות הנישואין "והתקין לו ממנו בנין עדי עד". ולכן גם אמר רבי יוסי (שבת דף קיח עמוד ב) "מימי לא קריתי לאשתי אשתי … אלא: לאשתי ביתי". המהר"ל מפרש שבנישואין נעשה יחוד של שני הפכים: זכר ונקבה, ויש להוסיף, מרקעים שונים, לפעמים משני שבטים, ומשתי משפחות שונות, או מעדות שונות, ורק השכינה שביניהם מאחדת אותם להיות אחד, ולכן המשילו זאת חז"ל "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים", דהיינו חבור בין אבנים נפרדות ליצירה אחת מושלמת של בית.
ירושלים גם היא מסמלת יחוד וזווג של בחינות שונות, של יראה ושלום הרמוזות בשמה ירו-שלם. "ירושלים לא נתחלקה לשבטים", משום שהיא מאחדת בין כולם, היא נקראת "עיר שחוברה לה יחדו", שמחברת בין ירושלים של מעלה ושל מטה, ושעושה כל ישראל חברים זה לזה. ולפי זה מקבל המשל של לזווג חתן וכלה לבונה חורבה מחורבות ירושלים עומק נוסף, שמקום שבו שורה השכינה הוא כוח מאחד נפרדים להיות אחד.
ולזה גם קשורה שבירת הכוס. חז"ל קבעו את שבירת הכוס כדי שלא "ירבו מדי בשמחה". ומדוע אסור להרבות מדי בשמחה? "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי – בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". וא"כ שבירת הכוס באה להזכיר שעדין לא הגיע הזמן לשמחה השלימה, משום שאנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו. משום שהמשמחים הרגישו כאילו הם בונים אחת מחורבות ירושלים, ונתעורר בהם ניצוץ מאותה שמחה העתידית של "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה", ולכך שמחו שמחה יתרה, לכן היו צריכים להזכיר בשבירת הכוס שעדין הבנין השלם של ירושלים לא נגמר.
(על פי רעיונות בשיעורו של הרב דוד דב לבנון, באתר ישיבה)
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.