ויקחו לי תרומה

מובא בנועם אלימלך פרשת תרומה, על הפסוק הראשון, “ויקחו לי תרומה”.

“או יאמר “ויקחו לי תרומה”. דהנה הצדיק כשרוצה לפרש איזה תורה או איזה פסוק, אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו, וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו, אזי דיבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפירוש משורשו, כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל, משא”כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דיבורו נפסק, וזהו “ויקחו לי תרומה”, ר”ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון, “תקחו לי – לשמי” דהיינו לשמה, ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפירוש מעולם העליון? “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”, היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע. וק”ל.”
מתוך דברים אלו מובנת חשיבות הרצון לשמוע חידושי תורה. בלי רצון לשמוע חידוש תורה, לא יכול הצדיק, הגם שרוצה, לחדש אותו. צריך שמישהו יטה אוזן ויפנה מקום בלב לקבלו- על מנת שיהיה לו מקום בעולם.

כמה ספרים נכתבו, וכמה חידושים חודשו, אך לא ראו אור יום מעולם? כמה כתבי יד נשכחו או נגנזו, אבדו או בלו ברבות השנים מבלי שאף אחד יגלה את האור הגנוז בהם!
כמה מאות ואלפים מפרשים ומבארים היו על התורה במהלך הדורות אך קולם כבר לא נשמע היום? והיכן היא תורתם? הרי יש לנו רק כמה עשרות מפרשים על התורה ותו לא. אני מאמין שלכל אחד מאיתנו היה סבא או סבא רבה שכתב ספר או כתב יד עם חידושים שלא ראו אור מעולם, וכמו שחודשו נשכחו בתהום הנשייה.
אז קדימה, בואו נדפיס ספרים, נחדש חידושים ונעלה אותם על הכתב. וכך לא ילכו לאיבוד כל האורות הגדולים הללו!

אבל, אומר קהלת (יב. יב) “ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר”.
אם כן, מה יהיה על חידושי התורה שלנו? איך יקראו אותם אם אסור לעשות ספרים הרבה? ומי יתקע כף לנו שלא יהיה כל עמלנו לריק? הלא אפילו אם נכתוב אותם מי יקרא אותם?!!!
אלא, צריך לדייק מדבריו של קהלת! הוא לא יוצא נגד חידושי התורה או נגד כתיבתם. כפי שמבואר ברש”י: בני הזהר- לשמור דברי חכמים, ואם תאמר אם יש בהם צורך, למה לא נכתבו?

עשות ספרים הרבה אין קץ- אם באנו לכתוב לא הספקנו.
ולהג הרבה יגיעת בשר- ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין להשיג, ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל”
מדיוק הדברים עולה כי הזהירות שמזהיר קהלת היא לא על כתיבת הרבה הספרים, אלא שנזהר ונשמור דברי חכמים. ועשות ספרים הרבה- שגם אם רצינו לכתוב את כולם לא היינו מספיקים.
ויגיעת הבשר הינה רק מהלהג העודף שהלב איננו יכול להכיל. אבל את מה שהלב יכול להכיל- חובה עלנו לכתוב ולעשות.

וכך ממשיך קהלת בפסוק לאחר מכן:” סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור-כי זה כל האדם!”
אם נכוון ליבנו לשמים, ויהיו דברי התורה שלנו לעשות נחת רוח לבורא עולם, ולא על מנת להתגדל, אלא להארת העולם באור ה’ ובתורתו- יהיה מי שישמע את תורתנו- שנאמר, “סוף דבר הכל נשמע”!

(טל יקותיאלי. לע”נ מו”ר אבי גד בן אסתר הכ”מ)