עד מלאת ימי טהרה

אומרת התורה על היולדת (ויקרא י”ב ד’): “ואל המקדש לא תבא, עד מלאת ימי טהרה”. וכאשר נגמרים ימי טהרה, עליה להביא קרבן, כמו שממשיכה התורה ואומרת (שם פסוק ו’): “ובמלאת ימי טהרה, לבן או לבת, תביא כבש בן שנתו לעלה, ובן יונה או תר לחטאת, אל פתח אהל מועד, אל הכהן”. ומתי הוא אותו יום בו עליה להביא קרבן? כותב הרמב”ם (הלכות מחוסרי כפרה א’ ה’): “היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר, או ביום שמונים לנקבה; אלא מערבת שמשה, ומביאה קרבנה למחר, שהוא יום אחד וארבעים לזכר ויום אחד ושמונים לנקבה, והוא היום שנאמר בו “ובמלאת ימי טהרה”. ואכן, במילים “ואל המקדש לא תבא, עד מלאת ימי טהרה” נרמז היטב שביום ה-81 ללידת נקבה מגיעה היולדת למקדש עם קרבנה, שכן: “ואל המקדש לא תבא” (עם מילוי האותיות) שווה 2377. “עד מלאת ימי טהרה” (עם מילוי האותיות) שווה 2296. ההפרש הוא 81!

(בשם רפי מגיד, לע”נ לאה אדל בת חיים)