ואל זה אביט: אל עני ונכה רוח
בפרשתנו עובר הספר לעסוק בתורת האדם, החל מלידתו ודרך מצבים שונים בחייו, אבל דווקא בתחום של טומאה וטהרה. מה שייך כאן להזכיר את ברית המילה?
בפרשתנו עובר הספר לעסוק בתורת האדם, החל מלידתו ודרך מצבים שונים בחייו, אבל דווקא בתחום של טומאה וטהרה. מה שייך כאן להזכיר את ברית המילה?
התורה בפרשות שלנו מציגה מחלה שכל כולה רוחנית. כשאדם לוקה בצרעת אין הוא הולך אל הרופא אלא אל הכהן, והתרופה אינה כדור או סירופ אלא טהרה ותשובה.
מצד אחד, יש לנו לפתח ולנצל את הכוחות שלנו, אך מצד שני, עלינו להיזהר שלא נגיע לגאווה.
ספר ויקרא עוסק רובו ככולו בענייני קדושה. מדוע בין ענייני הקדושה השונים התורה עוצרת ומרחיבה בענייני טומאה?
בין סיפור מיתת בני אהרן לבין פרשת עבודת יום הכיפורים חוצץ נושא אחד בלבד – הטומאה – ועלינו להבין מה עניין פרשיות טומאה אצל מיתת נדב ואביהוא.
הנושא המרכזי בפרשות תזריע ומצורע הוא טומאה בכלל, ומצורע וצרעת בפרט. מדוע פרשיות אלו ממוקמות דווקא כאן, בחלקו המרכזי של ספר ויקרא? התורה מקדישה נתח מרכזי כל כך דווקא לענייני טומאה. ספר ויקרא עוסק רובו ככולו בענייני קדושה, החל מקדושת הקרבנות והמשכן, דרך קדושת ישראל בפרשת "קדושים תהיו" וקדושת הכהונה בפרשת "אמור אל הכהנים", עד קדושת הארץ והחברה בפרשות בהר ובחוקותי. מדוע בין ענייני הקדושה השונים התורה עוצרת ומרחיבה כל כך בענייני טומאה?
היהדות חולקת מצד אחד על המדע, וסוברת שיש בעולם קודש וחול, טומאה וטהרה, ולא זו בלבד אלא שיש גם דרגות שונות של קדושה ודרגות שונות של טומאה; ומצד שני היא חולקת גם על הגישה המאגית, וסוברת שכל הקדושה והטומאה בעולם מקורם באדם ולא בטבע.
לכאורה לא מובן מדוע אחר הלידה באה הטומאה, והרי הטומאה מגיעה כתוצאה ממיתה והעדר, ואילו לידה היא ריבוי חיים? מבאר הרה"ק מקאצק - כחות הטומאה נאחזים באדם בעיקר לאחר הסתלקות שכינה וקדושה, זה גם ענין טומאת המת שנובעת מהסתלקות הנשמה, כי כאשר האדם בחיותו, כוחות הטומאה רוצים לינוק ולהיאחז בקדושה, אך אור הנשמה דוחה אותם,