התלהבות בעבודת ה'
מהי אותה חשיבות בהבאת האש מן ההדיוט שאותה למדנו מבני אהרן?
שמיני
נושאים בפרשה
רתיעה משליחות ציבורית
מצד אחד יש צורך שהאדם יצטייד בביטחון עצמי בזמן שנדרש למלא את תפקידו וייעודו, אולם מצד אחר הוא זקוק למידת ענווה שמא אינו ראוי.
אהרן בחנוכת המשכן – 'וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד'
נקל לשער את הקושי הנפשי שיש לאהרן בחנוכת המשכן. הכיצד ייגש אל המזבח להקריב עגל במזבח? הרי הפעם האחרונה בה עמד ליד מזבח עם עגל היתה בחטא הנורא!
דרוש דרש
"דרוש דרש" היא בדיוק נקודת האמצע של התורה, כשמודדים לפי מילים. רגע זה, בו משה תוהה האם המיזם כולו עומד להתנדף בעשן (מילולית, באש שאיכלה את נדב ואביהו), הוא פרשת הדרכים, ממנה הסיפור הבסיסי של התורה ימשיך בכיוון אחד או בכיוון ההפוך.
מאכלות אסורים
נראה לכאורה כי העיסוק באיסור אכילתם של בעלי חיים מסויימים לפני העיסוק בטומאתם מלמד על כך שטומאת בעלי החיים נובעת מהעובדה שהם אסורים באכילה. אך עיון בפרטי הפרק מלמד שקשר כזה איננו אפשרי.
'להבדיל בין הטמא ובין הטהר'
על יכולת הבחנה בין "החיה הנאכלת" ל"חיה אשר לא תאכל".
במה חטאו נדב ואביהוא?
כל עניינו של המשכן הוא שהשראת השכינה תבוא על ידי פעולה והשתדלות של האדם; מדוע אם כן נענשו בני אהרון במיתה מן השמיים, במה טעו?
עבירותיהם של הצדיקים
מדוע היה משה צריך לומר לאהרן לקרב אל המזבח ולעשות את מה שכבר נצטווה לעיל, בתחילת הפרשה?
פר אהרן
ביום השמיני, יום חנוכת המשכן, כאשר אהרן נכנס לשרת בקודש, הוא מצטווה להביא עגל בן בקר לחטאת. מדוע התורה מפרשת בציווי שלקיחת העגל היא "לך", דווקא לשם אהרן?
"היום ה' נראה אליכם"
בפרשת שמיני מתואר סופם של ימי המילואים, הכולל מאורע חגיגי במיוחד: "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ויקרא ט', ד). התגלות של הקב"ה, ועוד לפני העם כולו, היא אירוע חריג, שבהחלט לא מתרחש ביומיום – אפילו לא בזמן המדבר. כיוון שכך, מדובר בזמן טעון מאוד שאוצר בקרבו מתח רב, מתח שעלול להתפרץ.
כי היום ה' נראה אליכם
היום השמיני הוא גולת הכותרת של כל תהליך המילואים. אבל שבעת ימי המילואים מתוארים לפרטי פרטים בפרשת תצוה (שמות כ"ט), שעת הציווי, ושם אין אפילו רמז ליום השמיני. על מנת להבין את משמעות יום השמיני, וסיבת היעדרו מפרשת תצוה, יש לבחון יום זה מנקודת מבט היסטורית רחבה יותר.
על מאכלות אסורים
למרות שאין איסור להיטמא, אלא למי שחפץ להיכנס למקדש או לאכול קדשים, הרי בהחלט קיים איסור לאכול מאכלים טמאים. שכן, בעוד שפעולת ההיטמאות משמרת את קיומם הנפרד של הטמא והמיטמא, אכילת הדבר הטמא משרישה את הטומאה בתוככי גופו של האדם.
"אִישׁ מַחְתָּתוֹ": מות נדב ואביהוא
בניגוד לעמימות שבסיפור המקראי, מציע מדרש ויקרא רבה (פרשה כ אות ו ואילך) שנים עשר הסברים שונים לחטאם של נדב ואביהוא, ביניהם כניסה לקודש הקודשים מבלי שנצטוו, הקרבה בשכרות ופסיקת הלכה בפני משה רבם. אלא שהאריכות היתרה שבמדרש רק מחדדת את הקיצור המופלג שבכתובים, ומגוון ההסברים הרחב שהוא מציע אך מדגיש את ערפולם. ובכן, מהו בדיוק חטאם של נדב ואביהוא – הסיבה 'האמתית' למותם?
מעמד הכהונה לאור חטא בני אהרן
הפרשייה פותחת בדיבורו של משה ושתיקת אהרן, ומסתיימת בדיבורו של אהרן ושתיקת משה. נבקש להבין מה קרה בתווך.
שני חוטין של אש שרפום
למה לפי הגמרא מתו נדב ואביהוא דווקא במיתה הזו - שני חוטים של אש שהתחלקו לארבעה?
מסר פרשיות הטומאה
אם אכן פרשת עבודת יום הכיפורים היא תגובה ותיקון לחטא בני אהרן, מדוע אין היא סמוכה לסיפור מיתתם? למעשה, התורה מתייחסת לכמה סוגיות בין סיפור מיתת בני אהרן לפרשת עבודת יום הכיפורים: מאכלות אסורות, טומאת לידה, טומאת צרעת וטומאת זב. עלינו להבין אפוא את פשר מיקומן של פרשיות אלה, המהוות, במבט ראשון, חציצה בין מיתת בני אהרן ובין פרשת אחרי מות שנאמרה בעקבותיה. בדיקת הפרשה הסמוכה למיתת נדב ואביהוא העוסקת בבהמות טהורות וטמאות, מגלה שהפרשיות המפרידות בין מיתת בני אהרן לפרשת אחרי מות מתמקדות בעיקר בנושא אחד. על מנת לגלות את המכנה המשותף, נשווה את פרשת מאכלות האסורות המופיעה בפרשתנו למקבילתה במשנה תורה (דברים י"ד).
מעבר למילים – וידום אהרון
לפעמים פוגשים או שומעים על דבר נורא, סבל או צרה אחרת. קשה לעכל. במקום התגובה האינטואיטיבית המיידית, להדחיק או לטפל בדבר, פשוט תשתוק. שתיקה של כאב, שתיקה של חוסר אונים, שמבטאת: 'זה גדול עלי'. כמה קשה לאדם להיות במצב של חוסר אונים, חוסר שליטה.
בשגרה ובחידוש
לעובדה שבמשך שבעת ימי המילואים שימש במקדש נביא, ולא כהן, יש משמעות רבה. הנבואה מסמלת את החידוש והראשוניות. קבלת נבואה היא אירוע מיוחד ונשגב, מלא רוחניות, ואילו הכהונה היא תפקיד של שגרה ועבודה יומיומית.
כי היום ה' נראה אליכם
על מנת להבין את משמעות יום השמיני, וסיבת היעדרו מפרשת תצוה, יש לבחון יום זה מנקודת מבט היסטורית רחבה יותר.
סימני טהרה – חוק טבע אלוקי
מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.
להבדיל בין הטמא ובין הטהור
אחרי תורות הכהנים ואחרי שבעת ימי המילואים והיום השמיני, עומדת במוקד העיסוק בתורה השאלה: איך באים אל הקודש? כמובן, מותם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא, הניף דגל אדום מעל השאלה הזאת. כפי שנראה, התשובה המלאה לשאלה "איך באים אל הקודש" היא: בטהרה שלמה. הכוונה בכך היא בגוף טהור, בנפש טהורה, ברוח טהורה ובכוונה טהורה.
היום השמיני למילואים
האסון הנורא של היום השמיני, והבכי שבכתה כל העדה את השרפה אשר שרף ה', הותירו שאלה גדולה וקשה: האמנם ניתן להתקרב לפני ה' בלי למות? הרי דווקא עכשיו, לאחר החטא ולאחר התגלות מידת הדין בבני אהרן, מתחדד הצורך באפשרות לבוא לפני המלך ולבקש ממנו מחילה ורחמים!
אחי, הגס דעתך!
אנו מכירים את הפתגם החסידי "אסור ליהודי להתייאש ואסור להתייאש מיהודי". מסר זה מתחדד בדברי הרמב"ן ? אסור ליהודי להתייאש מהיכולת שלו לתקן, על אף שהוא צריך לתקן! ואסור לנו להתייאש מאדם אחר ולחשוב שהוא כבר שקוע בחטא ולא יוכל לשוב.
"אל תרא יין כי יתאדם"
השתוי פסול לעבוד ולהורות לא רק בגלל שהוא עלול להתבלבל בין ימין לשמאל, אלא כי השתייה היא ההתחלה של דרך שהיא כולה טעות...
עבירותיהם של הצדיקים
"ויאמר משה אל אהרן - קרב אל המזבח" וגו'. מדוע היה משה צריך לומר לאהרן לקרב אל המזבח ולעשות את מה שכבר נצטווה לעיל, בתחילת הפרשה?
מבושה-לכבוד
משה רבינו מצווה לאחיו אהרון הכהן "קרב אל המזבח". מדוע אהרון נצרך לציווי מיוחד? הרי ברור לו תפקידו וכהונתו!! ועוד לאחר כל כך הרבה חזרות והכנות לאירוע?
בשגרה ובחידוש
אסור לעבודת ה' שתהיה "מצוות אנשים מלומדה"; אסור להתייחס אליה כאל דבר שגרתי ויומיומי. הן העבודה במקדש והן עבודת ה' האישית של כל יהודי, צריכות לכלול את שני המרכיבים: את הכהונה ואת הנבואה.
בין אש לשלג
הזיקה שבין הפטרת פרשת שמיני לפרשה ברורה למדי; ברם, בקריאה נוספת מתגלית לעין אף ההנגדות וההבחנות שבין שתי העלילות.
"קרב אל המזבח" – מבושה ליראה
מדוע ברגע האמת נדרש אהרון לציווי "קרב אל המזבח" ממשה? וכי לא ידע אהרון שיועד לכהונה כי זה תפקידו?
"על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא" (יא, לז)
הטעם שאין זרעים מקבלים טומאה במחובר, שכל זמן שמחוברים לשורש אין מקבלים טומאה ורק כשמגיעים לאדם ויצאו מהשורש מקבלים טומאה, ולכן סדר זרעים נמצא בתחילה, להרגיל את האדם להיות דבוק בשורש ואז יגיע לתכלית שהוא סדר טהרות. כתוב (יא, מו) "והתקדשתם" ודורשים חז"ל אלו מים ראשונים. מסופר על ר' חיים סופר שפעם נסע ברכבת וישב
תאריך חנוכת המשכן
הקורא את ספרי התורה בעיון יופתע לגלות רשומון. אירוע חנוכת המשכן מתואר בשלושה מקומות שונים, בשלושה חומשים שונים, כאשר כל פעם הוא מתואר מזווית אחרת שונה לחלוטין מקודמתה, עד כדי כך שקשה לזהות שמדובר באותו אירוע.
הכנסת אורחים – את החזיר כי מפריס פרסה הוא…
מספרים על 2 חסידים שחיפשו רב בעל רוה"ק. שמעו על ר' מאיר מפרמשלאן זיע"א.הגיעו לפרמשלאן והתארחו בשבת כל אחד בביתו של עשיר אחר.הראשון היה קמצן מאוד ואכל כשלעצמו בשפע, אולם לא פרס לחסיד פרוסות מהחלה ומרוב בושתו החסיד לא פרס לעצמו ונותר רעב.השני פרס פרוסות בשפע אולם הוא עצמו מיעט באכילה והחסיד השני התבייש לאכול
שמיני – התרחקות מאש
אש ומים מסמלים שתי הנהגות מרכזיות של הקב"ה: האש מסמלת את מידת הדין-הגבורה, ואילו המים מסמלים את מידת החסד-האהבה. אסמכתא לכך מוצאים בפרשת שמיני. העונש-הדין האלוה-י על חטאם הנורא של נדב ואביהוא היה "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" [אכילה מלשון כילוי]. האש מסמלת דין - "ארבעה מיתות בית דין.. שריפה". כאשר פורצת אש
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שמני יב-ג)
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שמני יב-ג) בוא וראה כמה ישראל מחבבים את המצוות, שהם מוציאים הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמוח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה שנאמר (ישעיה כ"ט, י"ט) "ויספו עינויים בה' שמחה" (מדרש תנחומא תזריע ה'). נהגו ישראל לעשות סעודה ביום המילה,
ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם (שמיני יא-ו)
ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם (שמיני יא-ו) לפני שגילו את קרני הרנטגן חשבו המדענים שהארנבת לא מעלה גרה משום שניתחו אותה וגילו שלארנבת יש רק קיבה אחת וממילא אין אפשרות שתעלה חתיכה מהקיבה ותלעס אותה שוב. ולכאורה היתה תמיהה על התורה חס ושלום, אבל תורתינו תורת אמת ואם
כי מפריס פרסה הוא… והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא,ז)
כי מפריס פרסה הוא... והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא,ז) פעם אחת, הגיע הצדיק רבי מאיר מפרימישלן, לביתו של יהודי עשיר, ובקש ממנו צדקה למען עניין חשוב, גביר זה מפורסם היה בידו הקפוצה שאין הוא נותן מעות לצדקה. יסלח לי הרבי - אמר העשיר - השעה דחוקה לי וממהר אני לבית המדרש!... דע
"ויקריבו לפני ה' אש זרה… ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" (שמיני י א-ב)
על שום מה מתו נדב ואביהוא? אומר על כך המדרש: על שום שלא נשאו נשים.
"ולהבדיל בין הקדש לחול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל" (י, יא)
"ולהבדיל בין הקדש לחול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל" (י, יא) מספרים לנו חז"ל בגמרא מסכת פסחים (דף ג) : מעשה בשני תלמידים שהיו יושבים לפני הלל הזקן. שאל אותם אחד מהם מפני מה בוצרים ענבים בטהרה, ואין מוסקים זיתים בטהרה? שאל השני: מפני מה בוצרים ענבים בטהרה , ומוסקים זיתים בטומאה?
"וידם אהרון"
"וידם אהרון" מעיר כאן רבנו יעקב בן אשר,"בעל הטורים": בכל מקרא כולו מצינו רק שתי פעמים את המילה "וידם": א.בפרשה זו נאמר: "וידם אהרון" (כשראה את שני בניו נשרפים באש ה' ). ב.ספר יהושע נאמר: "וידם השמש" (י,י"ג) (בסיפור מלחמת יהושע בחמשת מלכי כנען כשהשמש עצרה מלכת). דבר זה בא לרמז לנו, שלהשיג המדרגה של
"קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה" (ויקרא ט' ג')
"קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה" (ויקרא ט' ג') בתורת כוהנים על פסוק זה נכתב: "מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף; יש בידכם בתחילה שנאמר וישחטו שעיר עיזים (נאמר במכירת יוסף), ויש בידכם בסוף שנאמר עשו להם עגל מסיכה (חטא העגל).