ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים" (י, יב) חכמינו אמרו: "לשאר עמו - למי שמשים עצמו כשיריים" כלומר, אין הקב"ה מתקרב אלא לאלה שרואים עצמם כמיותרים. והנה, אלעזר ואיתמר היו גם הם שפלי רוח וראו עצמם כ"נותרים", ולפיכך אמנם נשארו בחיים. מקור: "מעינה של תורה" בשם בעל ה"אבני נזר"
קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה" (ט, ב) אהרן הכהן הביא עגל לחטאת ובני ישראל הביאו עגל לעולה כפי שנאמר בפסוק דלהלן. מה טעמו של דבר? משום שאהרן הכהן חטא בחטא עשיית העגל רק במעשה, שהעגל נעשה על ידו, אבל במחשבה לא חטא כלל, שהרי כוונתו היתה לשם שמים כמו שמפרש רש"י בשמות
ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (ט,ה) רבי יצחק לוריא , האר"י הקדוש , היה אומר: על כל אדם ואדם, לפני שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, עליו לקבל על עצמו קיום מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"! דבר זה מרומז בפסוק: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' " - קודם הגיעו למצב שבו באו
וכבר אמרו חז"ל יום השמיני שהוא היה שמיני לימי המילואים, והוא ר"ח ניסן, שבו ביום הוקם המשכן ונתעטר אותו יום בעשרה עטרות כמו שמובא בסדר עולם, ובשבעת ימי המילואים הללו
אחד מבעלי החיים שאסורים באכילה בפרשת שמיני הינה החסידה. מסביר רש"י: "למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה במזונות". נשאלת השאלה, מדוע בעצם אסורה החסידה, ובעיקר לפי פירושו של הרמב"ן שהסיבה העיקרית בגינה נאסרים עופות מסוימים, היא אכזריותם (כל העופות הדורסים, לדוגמא, אסורים באכילה), והנה דווקא החסידה שהינה"גומלת חסדים", למה היא איננה טהורה? אומר
פירושים רבים ישנם לגבי מהות חטאם של נדב ואביהו. יש האומרים שהקריבו אש זרה, מבחוץ, יש דעה שהקריבו שתויי יין, או שנכנסו מחוסרי בגדים (לא לבושים בכל הבגדים שצריך ללבוש כהן בעת הקרבה). אחד ההסברים, מתרכז בעיקר בכך שנדב ואביהו עשו את מה שלא נצטוו. השפת אמת מביא בשם חידושי הרי"ם שעיקר העשייה של המצווה