מדוע רחב משקרת בשביל שני המרגלים שהיא אינה מכירה? נראה, שרחב נחשפה כעת להתנהגות אחרת לגמרי - המרגלים סומכים עליה. היא פתאום מגלה עולם של נאמנות, עולם שבו הכסף הוא לא הדרך היחידה שמניעה אנשים לפעול, עולם שבו אנשים מוכנים למסור את גורלם ביד האחר. המפגש עם עולם שכזה מפעים אותה, והיא משנה את התנהגותה.
פרשתנו הפותחת בציווי ה':"שלח לך אנשים.." לא מתארת את בקשת עם ישראל שקדמה למשלוח המרגלים. מדוע?
יחד עם שמירת ה'תיירים' שלנו מפני שכחת ה', באה היראה. אולם בזכירת ה' והמצוות מגיעה ליהודי גם שמחה וקשר ברמה כזו, שכל יסורי גיהינום אינם נחשבים לידה כלל. ההתעטפות הפשוטה הזו, שאפשר לקנות בכמה פרוטות - יש בה נגיעה בעולם שבו אין דרגות ומחיצות, שהיא קורת רוח השקולה כנגד כל התענוגים העליונים, ולכן המלאכים יכולים רק לקנא בה.
יש להפוך משבר וקריסה לשעת-מעבר ויצירה, ודווקא מתוך העובדה שהברית איננה מתגמלת ? לבנות את הדור הבא מבחינת רוחנית, ולהכינו לקראת מימוש הברית והישגיה.
כיצד אנשים חשובים וגדולים שנבחרו בקפידה ע"י משה ובהסכמת ה', פחדו כל כך, ולא האמינו בהבטחת ה' ובכוחו להכניסם לארץ ישראל?
הקטע המופיע בסיום פרשת השבוע, פרשת ציצית, מוכר לנו כקטע האחרון שאותו אנו אומרים בקריאת שמע, וזאת בשל סיפור יציאת מצרים המופיע בו. ואולם, יש מקום לשאול מדוע דווקא פרשה זו נכללת בקריאת שמע, ולא פרשות רבות אחרות שבהן מצויה הזכרה של גאולת מצרים.
כתוב בפרשת שלח לך, בפרשת המרגלים, שמשה רבינו היה מפחד מההשפעה הרעה של המרגלים על יהושע בן נון, ולכן התפלל עליו והחליף את שמו מ'הושע' ל'יהושע' לאמר "יה יושיעך מעצת מרגלים". שואלים חז"ל, אם משה רבינו חשש פן ישפיעו לרעה המרגלים, למה אם כן דאג רק ליהושע בן נון ולא דאג גם לכלב בן יפונה?
בפרשת המרגלים ראוי להתבונן בדמותה של רחל אמנו והשפעתה על מעשה המרגלים ולדורות. ראשית, רחל נקברה בדרך אפרת היא בית לחם ולא במעת המכפלה יחד עם שאר אבות ואמהות האומה ונשאלת השאלה מדוע? שנית, עלינו לשאול מה ראה כלב בן יפונה להשתטח על קברי אבות דווקא ולא למשל לתת צדקה אן מעשה אחר שיגן עליו מפני עצת המרגלים? ושלישית. כיצד האות י' שמשה הוסיף ליהושע הצילה אותו מאותה עצה רעה?
רמזים למצוות חלה: 1.ח- חלק, ל- לעלום, ה-הבא.מצאנו שמצוות הפרשת חלה היא סגולה מיוחדת לרשת חלק לעולם הבא. 2. חלה מורכבת מ- חל, ה'. זאת אומרת, שמצווה זו מקרבת את קשרינו עם הבורא. 3. "חלה" היא בגימטרייא = ל"בא גואל", כלומר גם מצווה זו כמו מצוות נוספות מקרבת משיח וגואל. 4.חלה מלשון "התחלה", ראשית העריסה.
משה שולח שנים עשר מרגלים- אחד מכל שבט- כדי לתור בארץ ישראל ולהכיר את תושביה לפני הכניסה אליה. לתור, כלומר לחפש. המרגלים חוזרים לאחר 40 יום ובפיהם שבחים רבים על הארץ, אך גם רעות דיברו. עם ישראל מתלונן ורוצה לשוב למצרים. רק שניים מהמרגלים, יהושוע משבא אפרים וכלב משבט יהודה, האמינו בדרך ה'. נשאלת השאלה:
כשהאדם מעריך את עצמו פחות ממה שהוא באמת, הוא נתפס למחשבה מוטעית שגם הזולת מסתכל עליו כך.
יש לדייק בפרשת ציצית שכן נכפל בה הציווי לקיום המצווה ע"י ראיה זכירה ועשייה, ועוד הרי פירוש המילה ציצית הוא לשון ראיה והבטה כמו שנאמר "מציץ מן החרכים", וגם פירוש המילה ראיה הוא מלשון הסתכלות והתבוננות אשר פירושו גם ראיית הלב, כמו שכתוב "ולבי ראה", וע"פ זה נראה לבאר דהסיבה שנכפלו הדברים בתורה היא כדי
רש"י הקדוש כותב בתחילת הפרשה (בשם מדרש תנחומא): "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". ומבואר שאילו היו מתבוננים בעונש שקיבלה מרים על הלשון הרע שדבריה על משה אחיה, היו בודאי מכירים כמה חמור חטא 'לשון הרע' והיו לוקחים ממנה מוסר שלא לדבר
לאחר מחלוקת קרח ועדתו מצוה ה' את משה להפוך את מחתות האנשים שחטאו לציפוי למזבח, ולא ברור מדוע זכו מאתיים וחמישים איש אלו שהיו במחלוקת קרח ועדתו, שדווקא מחתותיהם ייעשו ציפוי למזבח הקדוש? הנצי"ב מוולוז'ין מבאר שרצון 250 איש אלו היה שונה משאיפת קורח, דתן ואבירם: "מאתיים וחמישים איש אלו היו באמת גדולי ישראל בכל פרט,
"וישלח אתם משה ... על פי ה´ כלם ראשי בני ישראל המה" [במדבר יג ג] המרגלים ששלח משה נשלחו על פי ה´ והתורה מעידה עליהם כי "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" ואילו במרגלים ששלח יהושע לא נאמר "על פי ה´" אלא וישלח יהושע בן נון", ולא נאמר שהיו אנשים גדולים אלא "שנים אנשים מרגלים
שתי תנועות עממיות נולדות בפרשה. התנועה הראשונה היא תנועת היאוש, תנועת החזרה למצרים: "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (י"ד,ד), שנוצרת אחרי הדיווח מודיעיני הראליסטי ו"אוביקטיבי" של המרגלים על "ארץ אוכלת יושביה". העונש הקשה שניתן לעם (מות כל הדור במדבר) בעקבות החטא מעורר תנועה עממית שניה- מלחמה והעפלה. "העפילו, העפילו" - עם ארון ברית
אחד ההבדלים המשמעותיים בין סיפור המרגלים בחומש במדבר לסיפור בחומש דברים, הוא מי ששלוח את המרגלים. על פי במדבר הקב"ה הוא זה שמצווה לשלוח את המרגלים, ואילו בספר דברים עם ישראל הוא זה שמבקש לשלוח אותם. איך זה יתכן שיש הבדל מהותי שכזה? נראה לומר שהסיפורים בפרשת שלח ובפרשת דברים אינם סותרים אלא משלימים זה
שני אנשים לא נסחפו אחר המרגלים וכל אחד בא בדרך שונה מחבירו.ניתן לראות הבדלים באופן שבו מתארת התורה את כלב ואת יהושע ואת אופן התנהגותם: על יהושע נאמר כבר בהתחלה "ויקרא משה להושע בן-נון יהושע". על כלב, לעומתו, אין אנו יודעים דבר. כאשר המרגלים מדברים, יהושע שותק. רק כלב מגיב ואומר: "עלה נעלה וירשנו אותה
ידוע שחטאם העיקרי של המרגלים היה לשון הרע שהוציאו על ארץ ישראל. עם זאת, הרבה פירושים מנסים להסביר מה גרם להם להגיע לידי החטא הזה, ואיך הצליחו לסחוף את העם אחריהם. ה"חפץ חיים", ה"מומחה" לענייני לשון הרע, מנסה להסביר בספרו את מהות מה שהביא אותם להתנהג כמו שהתנהגו ונותר הסבר מעניין על המניעים שלהם, שגם