מתן תורה וחג הקציר
שבועות מוזכר בתורה כחג הקציר ולא כחג מתן תורה. ניתן כמובן לומר שלחג זה יש שני פנים ולא קרב זה אל זה. אך נראה שישנה זיקה מסויימת בין שני ענייניו של היום.
שבועות
נושאים בפרשה
חתונת ישראל וקודשא בריך הוא
על הפטרת שבועות העוסקת במעשה המרכבה (יחזקאל א, א-כח), לא ניתן לכתוב שיעור, כמובן, שהרי משנה מפורשת (חגיגה פ"ב מ"א) אוסרת זאת. וזה לשונה: "אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם". לכאורה, מן ההיגיון היה שלא לקרוא בה כלל כהפטרה, שהרי מה טעם לקרוא הפטרה שאסור לעסוק בה?
משמעות כפולה בספירת העומר
את יציאת מצרים ראו חז"ל כאירוסין בין הקב"ה לרעייתו - כנסת ישראל - כפי שעולה מן המשל בשיר השירים, וכפי העולה מנבואתו הראשונה של ירמיהו על 'חסד הנעורים ואהבת הכלולות'. לעומת זאת, את עמידתם של ישראל בתחתית הר סיני לקבל את התורה, רואים חז"ל ככניסתה של הרעיה תחת כנפי דודה לקשר הנישואין.
חג מתן תורה וספר הכוזרי
אם היינו שואלים את ריה"ל מהו החג החשוב ביותר לדעתו, ודאי היינו מקבלים נזיפה חמורה, שכן "אין כל יחס בין שכלנו לענין האלוהי" (ב', ס), ומי אנחנו שנקבע בשכלנו שחג מסויים חשוב יותר מן השני. אולם אף על פי כן, יש מקום להניח שריה"ל היה מודה שחג השבועות הוא היום החשוב ביותר, שכן בו אנו חוגגים את האירוע המכונן של עם ישראל - מתן התורה.
ותן חלקנו בתורתך
חז"ל המשילו את התורה לבתו של הקב"ה (בתרגום חופשי): "... בת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד, והיה נכנס למלך בכל שעה, והייתה בתו של מלך עומדת לפני אותו אהוב. אמר לו המלך: ראה עד כמה אני מחבב אותך, שאין ברייה מכירה את בתי, ואילו כשאתה בא היא עומדת לפניך. כך אמר