סוף סוף יוצאים לחירות
אמנם בט"ו בניסן יצאנו ממצרים. אבל לוקח זמן רב להוציא את תודעת מצרים מליבנו. זה לוקח ארבעים ותשעה ימים.
שבועות
נושאים בפרשה
גירות פרטית וגירות ציבורית
חג השבועות מכיל בתוכו מוטיב חשוב של גירות. גיורה של רות מבטא את גיורו של כלל עם ישראל, לרגלי הר סיני. תהליך הכולל לפי ההלכה מילה, טבילה והרצאת דמים – עבר על עם ישראל בכללותו, כציבור. חלק מרכזי מתהליך הגירות מכיל מרכיבים לאומיים. מלבד "א-לוהיך א-לוהי" – ועוד לפני זאת – אומרת רות "עמך עמי". דברים אלו וודאי נכונים בגירות לאומית של כלל עם ישראל, אך נכונים גם בכל גירות פרטית. הגר אינו מצטרף לא-לוהי ישראל בלבד, אלא אף לעם ישראל. מן הצד השני, הגירות היא תהליך הכולל מעשים פרטיים. מילה, טבילה והרצאת דמים בזמן המקדש – הם תהליך שכל גר מבצע בפני עצמו, באופן אישי. התהליך הנפשי גם הוא מהווה תהליך אישי, של כל אחד ואחד בפני עצמו. כל אחד עובר את קבלת המצוות שלו, את הטבילה שלו.
ותן חלקנו בתורתך
חז"ל המשילו את התורה לבתו של הקב"ה (בתרגום חופשי): "... בת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד, והיה נכנס למלך בכל שעה, והייתה בתו של מלך עומדת לפני אותו אהוב. אמר לו המלך: ראה עד כמה אני מחבב אותך, שאין ברייה מכירה את בתי, ואילו כשאתה בא היא עומדת לפניך. כך אמר
כל שנה ומתן תורה שלה
כל שנה וחג שבועות ומתן תורה שלה, ואין חג שבועות של שנה אחת דומה לזה של שנה אחרת. משל למה הדבר דומה? לאדם שצופה באותו סרט בתקופות שונות בחייו, ובכל פעם הוא מתחבר אליו אחרת ורואה בו משמעויות אחרות, בהתאם למטען החיים שצבר עד עכשיו. כך גם לגבי התורה, אין דומה עולמו הפנימי של אדם