"ואהבת לרעך כמוך"
שלושה סוגים של מתים יש בעולמינו למרות שהם עדיין נושמים ובחיי חיותם הם חיים, אך ע"פ חז"ל הם נחשבים למתים. ואותם הקב"ה יכול ברצותו כמובן להפוך את מצבם העכשווי במאה ושמונים מעלות דהיינו ממוות, לחיים.
קדשים
נושאים בפרשה
ואהבת לרעך כמוך אני ה'
אהבת הרע, מצד אחד, היא סימן למידת הקרבה של יהודי לעולם הנשמה; ומצד שני, היא גם אמצעי להתקדמות והתעלות: ככל שיהודי מתרגל לאהוב את הרע כמותו, כך הוא מחזק בקרבו את הקרבה לתודעת הנשמה.
הוכח תוכיח את עמיתך
אנחנו איננו יודעים להוכיח, ויש שיאמרו שאין גם מי שיכול לקבל תוכחה, ועל כן אין לנו את הרשות לשנוא אף אחד. האם זה מקנה לנו את הרשות לפתח אדישות לנעשה סביבנו? ממש לא. עלינו להרגיש בכאב על כל חטא ולהבין שהפגיעה היא פגיעה אנושה באומה כולה.
הסכנה הטמונה בשנאה ובענישה
לשני עניינים - צמצום השנאה אפילו כאשר היא מותרת, והטלת עונשים רק כשהם נתפסים כאמצעי תיקון- ישנן השלכות חשובות על חברתנו.
משמעות החתימה "אני ה' " ו"אני ה' א-לוהיכם" (נוסח מלא)
יש דברים שלא עושים אותם מפני שאדם מוסרי לא עושה אותם. זה קדם לסיני, ומחייב כל אדם באשר הוא אדם. לעומתם, יש דברים שלא עושים אותם כי ישראלים-יהודים לא עושים אותם, בגלל כל מה שעברו אבותינו בכל הגלויות.
"ואהבת לרעך כמוך"
מצווה זו אינה פשוטה בכלל הן מבחינת הבנתה והן מבחינת קיומה בפועל. מה בעצם נידרש מאתנו במצווה זו?
"אני ה'" ו"אני ה' א-לוהיכם"
מעבר לרובד הבסיסי של איסור העוול במשפט, המהווה חובה דתית מהמעלה הראשונה, קיים רובד בו איסור זה מיוחד דווקא לעם ישראל. עם ישראל צריך להיות רגיש במיוחד לרמאות ולעיוותי צדק, דווקא בגלל סבלינו ועבדותינו במצרים. עבדות מצרים הייתה העוול הגרוע ביותר, ואדם המרמה או מעוות את הצדק - משתף עצמו עם הנוגשים.
קדושים תהיו
אין אנו כאן בזכות. הקב"ה לא חייב לנו דבר. תפיסה עמוקה ואמתית של עובדה זו, לצד הפנמה שלה, מביאה באופן טבעי לאותה נדיבות המתוארת בפרשה.
זריקת חיזוק
קיום אמיתי ומלא של "ואהבת לרעך כמוך" הוא בגדר עבודה קשה מאוד. על כן אומר הקב"ה, "אני, ה'" - הריני מוכן לסייע בידך.
ואהבת לרעך כמוך – תשתית
"ואהבת לרעך כמוך" מופיעה בפרשה לאחר שורה של לאוים בתחום היחסים שבין אדם לחברו. "לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו".. "ולא תשבעו בשמי לשקר.." "לא תעשוק את רעךולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר". וכו´. ברור שהמצווה הזו מהווה סיום לסדרת הלאווים שלפניה. השאלה היוצאת מכך היא מהו הקשר המהותי, הענייני והרעיוני שבין סדרת הלאווים למצווה
ואהבת לרעך כמוך – אני ה'
היו שני חברים טובים ואוהבים זה לזה. יום אחד העלילו על אחד מהחברים עלילה והוא הועמד למשפט. לאורך כל הזמן ניסה חברו להציל אותו ולהגן עליו כדי שלא יצא אשם במשפט, ולא הצליח. לבסוף נקבע שהוא אשם, והחליטו השופטים להוציא אותו להורג בכיכר העיר. החבר המשיך וניסה לפעול להצלת חברו, ולבדוק אפשרויות חנינה למיניהן, אבל