העמידה לפני ה'
עבד אינו צריך לעמוד לפני רבו על מנת לקבל פקודות, אך הקדושה מגיעה מכך שהאדם ממש עומד לפני הקב"ה, ולא רק לרגע אחד אלא במשך כל רגע מחייו.
קדשים
נושאים בפרשה
"ואהבת לרעך כמוך"
שלושה סוגים של מתים יש בעולמינו למרות שהם עדיין נושמים ובחיי חיותם הם חיים, אך ע"פ חז"ל הם נחשבים למתים. ואותם הקב"ה יכול ברצותו כמובן להפוך את מצבם העכשווי במאה ושמונים מעלות דהיינו ממוות, לחיים.
'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ' – תודעה של קדושה
אמנם עשרת הדיברות נאמרו בהקהל, אבל למה צריך לחזור על מצוות דומות גם בפרשת קדושים ולהגיד גם אותן בהקהל? כדי להבין את יחודיותה של פרשת קדושים, ננסה להשוות בינה לבין עשרת הדיברות.
חייב אדם להקביל פני רבו ברגל
מהו הטעם של מצווה זו, לפיה צריך האדם לפקוד את רבו בימי הרגל?
ואהבת לרעך כמוך אני ה'
אהבת הרע, מצד אחד, היא סימן למידת הקרבה של יהודי לעולם הנשמה; ומצד שני, היא גם אמצעי להתקדמות והתעלות: ככל שיהודי מתרגל לאהוב את הרע כמותו, כך הוא מחזק בקרבו את הקרבה לתודעת הנשמה.
התקדמות האדם בקודש
בעקבות קבלת הציווי על מידת הקדושה, עם ישראל נעשה מובדל מן העמים. אין הוא נמדד אך ורק על יכולתו לסור מהרע; מוטלת עליו גם חובה לעשות טוב ולהדמות לקב"ה.
קדושים תהיו
ננסה להבין, בתוך פירושיו של "אור החיים" לפרשותינו, איך הוא תופס את מושג ה'קדושה' וכיצד הוא בא לידי ביטוי בכיוונים עליהם מדברים הפרשנים.
קידוש החול
יש מגדולי החסידות שדיברו על הימנעות מן המותרות, אולם החידוש שלהם הוא החובה להעלות את החולין ואת ענייני היום-יום לדרגה של קדושה.
הוכח תוכיח את עמיתך
אנחנו איננו יודעים להוכיח, ויש שיאמרו שאין גם מי שיכול לקבל תוכחה, ועל כן אין לנו את הרשות לשנוא אף אחד. האם זה מקנה לנו את הרשות לפתח אדישות לנעשה סביבנו? ממש לא. עלינו להרגיש בכאב על כל חטא ולהבין שהפגיעה היא פגיעה אנושה באומה כולה.
הסכנה הטמונה בשנאה ובענישה
לשני עניינים - צמצום השנאה אפילו כאשר היא מותרת, והטלת עונשים רק כשהם נתפסים כאמצעי תיקון- ישנן השלכות חשובות על חברתנו.
"דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו"
בפרשת אחרי מות, המוקד העיקרי הוא 'טומאה' המופיעה שש פעמים בפסוקי הסיום. ה' משלח את הגויים מפניכם משום שהם טמאו את הארץ ונטמאו בעצמם. לכן, עלינו להימנע מתועבותיהם כדי לא להיטמא ולא לטמא את הארץ. מאידך, בפרשת קדושים, טומאת הארץ וטומאת העם נעדר לחלוטין. במקומו, התורה מדגישה את המושגים 'הבדלה' ו'קדושה', כאשר 'טומאה' מוזכרת רק פעמיים ורק בנוגע לטומאת בהמה. הקדוש ברוך הוא הבדיל אותנו מן העמים להיות לו ואנו מצווים להיות קדושים, כי הקדוש ברוך הוא עצמו קדוש.
מורא אב ואם
לא לחינם מצות מורא אב ואם היא המצוה הראשונה בפרשתנו אחרי הכותרת "קדושים תהיו". זוהי אמירה: אם רצונך להיות קדוש, מוקדש לה' ועליון משאר עמי הארץ, היחס להורים הוא השער.
"ערלה" ו"ראשית"
מה משמעות המילה ערלה? מדוע נקראים הפרות הראשונים ערלה? מה טעם איסור הערלה? אילו עוד מצוות קשורות לפירות הראשונים? מה היחס בין מצוות אלה לבין הערלה?
משמעות החתימה "אני ה' " ו"אני ה' א-לוהיכם" (נוסח מלא)
יש דברים שלא עושים אותם מפני שאדם מוסרי לא עושה אותם. זה קדם לסיני, ומחייב כל אדם באשר הוא אדם. לעומתם, יש דברים שלא עושים אותם כי ישראלים-יהודים לא עושים אותם, בגלל כל מה שעברו אבותינו בכל הגלויות.
"ואהבת לרעך כמוך"
מצווה זו אינה פשוטה בכלל הן מבחינת הבנתה והן מבחינת קיומה בפועל. מה בעצם נידרש מאתנו במצווה זו?
"אני ה'" ו"אני ה' א-לוהיכם"
מעבר לרובד הבסיסי של איסור העוול במשפט, המהווה חובה דתית מהמעלה הראשונה, קיים רובד בו איסור זה מיוחד דווקא לעם ישראל. עם ישראל צריך להיות רגיש במיוחד לרמאות ולעיוותי צדק, דווקא בגלל סבלינו ועבדותינו במצרים. עבדות מצרים הייתה העוול הגרוע ביותר, ואדם המרמה או מעוות את הצדק - משתף עצמו עם הנוגשים.
קדושים תהיו
יכול אדם לקום למניין בבוקר, לצאת לפועלו ולעבודתו, להתפלל מנחה ולשמוע הלכה יומית לאחריה, ובסוף היום לשמוע שיעור נוסף לפני ערבית. חייו של אותו אדם, הנמצא במצב אופטימאלי וחריג, גדושים בזמן המוקדש לעבודת ה'. אולם, הדבר עדיין לא מבטיח את היותו קדוש. הדבר לא מגדיר את התודעה שבה הוא חי את חייו.
כיבוד ה' וכיבוד אב ואם
"נאמר 'איש אמו ואביו תיראו' ונאמר 'את ה' א-לוהיך תירא' - הקיש מורא אב ואם למורא המקום. נאמר 'כבד את אביך ואת אמך' ונאמר 'כבד את ה' מהונך' - הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר 'מקלל אביו ואמו מות יומת' ונאמר 'איש איש כי יקלל א-לוהיו ונשא חטאו' - הקיש קללות אב ואם לקללת המקום. אבל אי אפשר לומר 'מכה' כלפי למעלה. וכן בדין, מפני ששלושתם שותפים בו" (ספרא קדושים א', ד-ז).
קדושים תהיו
אין אנו כאן בזכות. הקב"ה לא חייב לנו דבר. תפיסה עמוקה ואמתית של עובדה זו, לצד הפנמה שלה, מביאה באופן טבעי לאותה נדיבות המתוארת בפרשה.
זריקת חיזוק
קיום אמיתי ומלא של "ואהבת לרעך כמוך" הוא בגדר עבודה קשה מאוד. על כן אומר הקב"ה, "אני, ה'" - הריני מוכן לסייע בידך.
"קדשים תהיו" – הקדושה שבגבולות העצמיים
מה משמעות הדרישה להיות קדוש? האם לא די פשוט לקיים את כל המצוות בכדי להיות קדוש?
"ומקדשי תיראו" (יט, ל)
אומרת הגמרא בסוטה וז"ל "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד" וברש"י שם "ואין כבוד שמים בכך". וצריך להבין במה שונים מלכי בית דוד שמותר להם לשבת בעזרה, משאר המלכים שאסור להם לשבת בעזרה? ותירצו, דוד המלך מאד נכסף לבית המקדש, וביטא זאת בפסוקים ומזמורים רבים, ואחת היא בקשתו: "שבתי בבית ד' כל ימי
הקדמה לאיסורים – כגזרות
כמה וכמה מקומות בתורה נאמר "אני ה"' או "אני ה' אלוקיכם". ביטוי זה מופיע בדרך-כלל לאחר ציווי כלשהו, ומשמעותו להבהיר כי הקב"ה נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע מהעוברים על רצונו. כמו-כן מצאנו שהביטוי הזה נאמר גם בלי קשר לציווי כלשהו, אלא בסיום עניין. כאשר משה רבנו זעק אל ה' "למה הרעותה לעם הזה", נאמר: "וידבר
רמז לתחילת שנת הערלה
מתי מתחילת שנת הערלה? מסביר הרמב"ם (הלכות נטע רבעי ומעשר שני פרק ט' הלכה ח'): "באחד בתשרי ראש השנה לערלה". וממשיך הרמב"ם שם: "ומאימתי מונין לערלה ורבעי? משעת נטיעה. ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלושים יום בשנה חשובין שנה--והוא שתקלוט הנטיעה, קודם השלושים יום; וכמה הוא סתם קליטה, לכל האילנות שתי שבתות". ולפיכך
רמז בפסוק לאופן ביטול הערלה
על מצוות ערלה אומרת התורה (ויקרא י"ט כ"ג): "וכי תבאו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו, את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל". אומרת המשנה במסכת "ערלה" (ב' א'): "הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים". פירוש: "סאה של ערלה (או כלאי הכרם) שנתערבו במאתים סאים של היתר, הרי הערלה בטלה". ודבר
ואהבת לרעך כמוך – תשתית
"ואהבת לרעך כמוך" מופיעה בפרשה לאחר שורה של לאוים בתחום היחסים שבין אדם לחברו. "לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו".. "ולא תשבעו בשמי לשקר.." "לא תעשוק את רעךולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר". וכו´. ברור שהמצווה הזו מהווה סיום לסדרת הלאווים שלפניה. השאלה היוצאת מכך היא מהו הקשר המהותי, הענייני והרעיוני שבין סדרת הלאווים למצווה
ואהבת לרעך כמוך – אני ה'
היו שני חברים טובים ואוהבים זה לזה. יום אחד העלילו על אחד מהחברים עלילה והוא הועמד למשפט. לאורך כל הזמן ניסה חברו להציל אותו ולהגן עליו כדי שלא יצא אשם במשפט, ולא הצליח. לבסוף נקבע שהוא אשם, והחליטו השופטים להוציא אותו להורג בכיכר העיר. החבר המשיך וניסה לפעול להצלת חברו, ולבדוק אפשרויות חנינה למיניהן, אבל