השלמת המחנה
בין השלמת מינוי הלויים לבין חנוכת המשכן מופיעות ארבע פרשיות הלכתיות. ננסה להבין מהו מקומן בסדר הפרשה.
נשא
נושאים בפרשה
"כל ימי נזרו קדוש הוא לה'"
כהן גדול קדוש מנזיר. גם אם ייתכן שעל ידי ההינזרות עולה האדם זמנית למדרגת כהן, הרי סוף סוף אין התקדשות זו אלא לשעתה.
סדר ואי סדר במחנה
בין תיאור סדרי המסע לביצוע בפועל נמצאת פרשתנו, המכילה כמה פרשיות הנראות כלל לא קשורות לעניין ואף לא קשורות אחת לשנייה. המעבר בין הסדר המופתי של המחנה לפרשיות הללו דורש הסבר.
כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אדם המנסה לקבל משהו - פושט ידיו כשכפיו כלפי מעלה. מדוע, אם כן, הכוהנים, הרוצים שנקבל ברכה מה' יתברך, פורשים כפיהם כאשר כפות הידים כלפי מטה?
המשכן והחיים
ספר ויקרא עוסק רובו ככולו בעולם המשכן, ובעבודת הקודש המתבצעת בין כתליו. באופן כוללני ניתן אף לומר שעבודת המקדש מוצגת בו במנותק ממציאות החיים המתרחשת מסביב. ספר ויקרא כולו מתרחש ב'אפס זמן'; הוא איננו מתעד שום התרחשות היסטורית או ציבורית הנוגעת לקיומו של עם ישראל (מלבד פרשת המקלל). הספר כולו מורכב מפרשיות הלכתיות, אשר רובן ככולן עוסקות בעולם הקודש והמקדש, ובנושאים המסתעפים ממנו. הפרספקטיבה של ספר במדבר שונה לחלוטין.
ברכת כהנים במקדש ובגבולין
בהגהת הרמ"א לסימן קכח, מד נאמר דבר מפתיע: נהגו בכל מדינות אלו (- פולין, אשכנז ושאר מדינות אירופה) שאין נושאין כפים אלא ביום טוב... מה שאין כן בשאר ימים, אפילו בשבתות השנה... ואפילו ביום טוב – אין נושאין כפים אלא בתפילת מוסף... ויום הכיפורים נושאים בו כפים כמו ביום טוב... כיצד ביטלו קהילות רבות בישראל קיומה התדיר של מצוַת עשה מן התורה שזמנה בכל יום, ומה טעמו של דבר זה?
ברכת כהנים
יש לדקדק בפסוקים: מי מברך את בני ישראל? מחד – "כה תברכו... אמור להם"; ומאידך: "ואני אברכם". כלומר: הקב"ה מברך את בני ישראל באמצעות הכהנים. תפקידם של הכהנים הוא לומר לבני ישראל שלושה פסוקים, ה"שמים" על בני ישראל את שמו של הקב"ה, ובעקבות זאת – "אני אברכם". מה פשר התהליך הזה, ומהי מהות תפקידם של הכהנים?
השלמת המחנה
המחנה מתקיים אך ורק כיוון שהוא מרוכז סביב ה', סביב המשכן, ולפיכך סביב עבודת ה'. אין צורך להדגיש כי עבודת אלילים אסור לה להימצא במחנה, אפילו שברור שהיא האויב המושבע ביותר של שכינת ה'. העם כבר קיבל על עצמו את מלכות ה', ולכן הקמת המחנה אינה דורשת עקירה של עבודת האלילים מקרב העם. חטא כשלעצמו אינו הבעיה כאן, כיוון שהעם התחייב לעבוד את ה' ולשמוע למצוותיו. אולם הדוניזם הוא תכונה אנושית הקיימת בליבות כולם.
"כה תברכו את בני ישראל"
יש דרכים שונות שבהן ה' יכול להתייחס אל האדם, ובדרך שאדם רוצה לילך - בדרך שבה הוא נוהג בעצמו - בה מוליכין אותו. לפי זה, אדם הרוצה שהקב"ה ישפיע לו טוב - צריך לנהוג כך כלפי אחרים, וגם כלפי הקב"ה עצמו: לעשות חסד ולקיים מצוות.
"כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (ו, כג)
חז"ל אומרים וז"ל "תניא אידך כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת''ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו", ישנה מחלוקת בין בית הלוי לחזון איש, האם דין שומע כעונה נאמר גם לגבי ברכת כהנים: לדעת בית הלוי לא יועיל אם כהן אחר יאמר את ברכת הכהנים ושאר הכהנים ישמעו, לפי שחז"ל למדו מן הפסוק
איש אשר יתן לכהן לו יהיה – הברכה לישראל בזכותם של לוי.
המגיד מדובנא המשיל משל על משפחה רבת נפשות שהתכוננה לנסיעה לחו"ל. בגלל יוקר הנסיעה לא יכל האב לצרף את משרתיו לנסיעה, ולכן תפקידים שונים חולקו בין בני המשפחה. את מלאכת הבישול התכונן האב להטיל על בן מסוים שהיה מומחה בנושא וידע להכין מטעמים. אבל מכיוון שלא תמיד חי הבן בשלום אם שאר האחים הוא חשש