מה רב טובך אשר צפנת ליראיך
הטוב במציאות לא תמיד גלוי, אלא לעיתים הוא צפון בתוך הרע ודווקא מתוך הרע מתגלה לבסוף הטוב שצפון בתוכו.
מצורע
נושאים בפרשה
בשורת המצורעים
בהפטרת פרשת מצורע מסופר על נס עצום, על הצלה גדולה שבאה לישראל בימי יורם בן אחאב. באותה העת, עם ישראל היה במצוקה גדולה וברעב איום; מחנה ארם צר על ישראל, והרעב בשומרון היה כבד מאוד. הצרה הגדולה סרה בנס, כאשר הקב"ה הבריח את מחנה ארם. הבשורה הטובה מגיעה לעם בתיווכם של ארבעה מצורעים היושבים מחוץ למחנה, ומגיעים אל מחנה ארם ורואים אותו נטוש.
על צרעת הבית
מה הקשר בין צרעת הבית לבין הביאה אל הארץ? ומדוע הפתיחה לצרעת הבית נותנת תחושה של בשורה טובה?
"אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה"
פרשיית צרעת הבית פותחת בלשון מוזרה, כאילו צרעת זו היא בשורה ולא עונש: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא י"ד, לד). מדוע ייחדה התורה פתיחה כה חגיגית לפרשה כה עגומה? ומה בכלל הקשר בין צרעת הבית לבין הכניסה לארץ?
מדוע נקרא המשיח "מצורע"?
פרשת מצורע עוסקת בנגעי הצרעת ובדרכי ההיטהרות מהם. אולם מעבר למשמעות הפשוטה של הדברים, ידוע שהכינוי 'מצורע' הוא מכינוייו של המלך המשיח. הגמרא מכנה את המשיח - "מצורע של בית רבי", שנאמר: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים ומעונה". השם 'מצורע' מתייחס למשיח בזמן הגלות, קודם שבאה הגאולה. בתקופה זו,
הכל טוב
בפרשת השבוע דנה התורה בנגעי הצרעת שהיו מופיעים בבתים, בבגדים ובגוף, בגלל עוון לשון-הרע. הרמב"ם כותב, שהנגעים הללו היו על-טבעיים לחלוטין - "אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון-הרע". המכה הייתה באה בהדרגה: בתחילה היו "משתנות קירות ביתו... אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנים כלי העור שבביתו". אחרי הכלים היה הנגע בא על